לוקח את תפקיד המאמן בגישה של אח גדול

בגיל 21 עמית שטרן שבנה קבוצה מאפס, מאמן את שמשון ת"א ילדים ג' השנייה ושואף לקדם את שחקניו אישית וקבוצתית. הוא מראה לשחקניו משחקים של מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד כי הוא מאמין שלילד משמשון וילד ממנצ'סטר באותו שנתון יש את אותן שאיפות. הוא מאמן כריזמטי, ובעל מוטיבציה גדולה ושמישהו ינסה לעצור אותו.

עמית שטרן – לוקח את תפקיד המאמן בגישה של אח גדול (אמנון גבע)

החברים של עמית שטרן, בני גילו, משחקים בקבוצות השונות בבוגרים, קורעים זוגות נעליים ועובדים על הקריירה שלהם כשחקני כדורגל מן המניין. עמית, חלם בצעירותו להיות כדורגלן אולם עם השנים באה לו התובנה – שהוא יהיה מאושר יותר כשייתן כיוון, ייעוץ וקידום לשחקנים, ובערה בו התשוקה לעמוד על הקווים ולהחדיר בספורטאים מוטיבציה להצליח. עמית ניסה ורצה לחקות את המימיקות ואת הדיבור עם הידיים של מסי או רונאלדו, אך הצליח להתחבר יותר לצד של זוזה מוריניו ופפ גווארדיולה. הוא חשק והשתוקק להיות זה שמתווה את הדרך ומכאן הדרך לקורס המאמנים עבורו היתה סלולה.

הוא בן 21 בלבד כשכבר הספיק לאמן בביה”ס של הפועל ת”א, ומשם עבר לאקדמיה של מכבי ת”א המועדון אותו הוא אוהד מאז שזוכר את עצמו. “במכבי” הוא מספר “פגשתי גיבורי ילדות, גיליתי איך מתנהל מועדון בסטנדרט אירופאי, למדתי טכניקות אימון וצברתי ידע עצום”.

אימן באקדמיה של מכבי ת”א, מועדון אותו הוא אוהד (יח”צ)

בתחילת משבר הקורונה דרכם נפרדה והוא הגיע לשמשון ת”א כששם קל לו יותר להביא את היצירתיות שלו ולתרגם את המחשבות למעשים. “הזמן בשמשון נותן לי להרגיש שעיצוב דמותי כמאמן מתחיל לקבל צורה מבחינת הגישה לשחקנים, הבנת המשחק וגיבוש הפילוסופיה ההתחלתית”.

בנובמבר האחרון הוא השתחרר מהצבא – כשבמהלך שירותו שימש כרס”פ ביחידת אימון גופני- שם אימן את הדרגים הגבוהים בצה”ל והיה חלק מהצוות הפיקודי על 20 מדריכי אימון. בתקופת הצבא הוא למד מהי מנהיגות, קיבל גישה לאנשים ועיצב את דמותו כמאמן ואדם”.

בתקופת הצבא למד מהי מנהיגות (אמנון גבע)

עמית, בתור מאמן צעיר- עד כמה סמכותי אתה? והאם גילך אינו מהווה מכשול באימון גילאים בוגרים יותר?
“מאז שאני קטן הייתי הדמות הגברית המרכזית בבית. אחרי שההורים התגרשו קיבלתי על עצמי את הסמכות והאחריות לדאוג לאחיות הקטנות שלי. והסיטואציה הזו ביגרה אותי מאוד. אך למרות זאת אי אפשר להתכחש לעובדה שאני עדיי ן ילד בן 21. לכן, אני לוקח את התפקיד בגישה של אח גדול לשחקנים שלי. הם מדברים איתי על דברים מחוץ לכדורגל כמו היחסים שלהם עם ההורים, החברים בבית הספר, שיעורי בית, הבנות שהם מאוהבים בהן בכיתה, ומהמקום של אח גדול אני זוכה להערכה. השחקנים מחזירים לי- באמון ורצון, מעבר לעניין שהם רוצים להצליח בעצמם או בשביל הקבוצה הם גם מאוד מאוד רוצים לנצח בשבילי.

לפרטים לחץ על הבאנר

בגילאים גדולים יותר זו אולי כן יכולה להוות בעיה כי יש בהם משהו הרבה יותר ציני, הם שואלים יותר שאלות והתמימות שלהם נשחקת בגילאי 16-15 והלאה. אני באופן אישי, משקיע לפחות 6 שעות מהיום שלי בקריאה ולמידה על הכדורגל ואני צובר המון ידע על המשחק. גם בצבא, היוויתי מודל לחיקוי לחיילים בוגרים ממני מתוקף תפקידי ולכן אני מרגיש מוכן”.

בניתם קבוצה מאפס. מהיכן הגיעו השחקנים? ומה הן המטרות שלכם?
“הגעתי ביולי לאימון הראשון בקבוצה החדשה והיו לי ארבעה שחקנים. אימון לאחר מכן אחד הספיק לפרוש. לא התייאשתי והתחלתי לגבש סגל, לדאוג שמי שבקבוצה יביא חבר או שניים  ויצרנו בסיס לקבוצה. בשלב הניפויים של המועדונים הגדולים באמצע אוגוסט הגיעו אליי ארבעה שחקנים מהפועל ת”א צפון ובהמשך העונה עוד ילד שניסה את מזלו בקבוצות ולא מצא את מקומו. הקבוצה הוותיקה של השנתון שלנו העבירה אלינו שלושה שחקנים וכל השאר הם שחקנים ללא ניסיון בליגה. בנינו תלכיד משותף, רציתי לגרום להם קודם כל להרגיש כמו קבוצה.

שמשון ת”א 2009 – קבוצה שנבנתה מחדש (יח”צ)

בהתחלה זה היה מאוד קשה. היה לנו משחק במודיעין והובסנו, לאחר מכן משחק גביע שהפסדנו ממש בדקות הסיום. ניסיתי לחשוב איך אני מצליח להביא לידי ביטוי את מה שאני רוצה ופשוט נכנסנו לקצב אימונים מטורף, מצאתי את הנוסחה ועם הזמן הבנתי מה הן החוזקות של כל שחקן ועשיתי התאמות בהתאם לקבוצה.

לקראת פתיחת הליגה כבר נראינו ברמה מאוד גבוהה, בזכות השחקנים עם הניסיון בליגה הילדים חסרי הניסיון העלו את הרמה שלהם פלאים. הגענו למשחק הראשון ומאוד פחדתי שמה שרואים באימונים לא נראה במשחקים. ואז ניצחנו 0-8, במשחק השני ניצחנו 5-2, והרגשנו רצף מדהים. הפסדנו ממש לקראת כניסת הסגר למכבי פתח תקווה 1-3 אבל עדיין נראינו מאוד טוב מול קבוצה נהדרת ממחלקת הנוער שהיא בין הטופ שלוש בארץ. בסוף המשחק המאמן החמיא לי ולקח את המספר שלי, ואמר שאנחנו באותה הרמה והוא ישמח שנעשה משחקי אימון כדי לקדם אחד את השני.

מחמאות על איך שקבוצתו נראית (אמנוון גבע)

ואני בראש הרצתי את האימונים הראשונים שלא היו לי מספיק שחקנים בשביל לעשות תרגילים הכי בסייסים שיש. לראות איפה אנחנו היום נתן לי גאווה ענקית וסיפוק עצום. הילדים האלה הם הדבר הכי חשוב לי בעולם. המטרות שלנו הן להמשיך להציג את הכדורגל שלנו שאנחנו מאוד גאים ובטוחים בו. נעבוד על שיפור אישי וניתן עוד קפיצת מדרגה קבוצתית. זאת הדרך שלנו ומכאן התוצאות יגיעו”.

משלושה משחקים-השגתם 2 ניצחונות ויחס שערים של 14-5. הקורונה עצרה אתכם? או שנתנה לכם זמן לחזק נקודות תורפה אישיות?
“אשקר אם אגיד שהקורונה לא עצרה לנו את הרצף. נראינו טוב וזה העציב את כולנו. אנחנו צריכים להתחיל לבנות את הקצב שלנו מחדש. הילדים חדורי מוטיבציה. כדורגל זה דבר נורא הפכפך, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. אבל משהו שלמדתי בצבא זה שאם אתה אוהב את הצוות שלך, ואת העשייה שלכם יחד אתה תמצא את הדרכים לקום ולהרים את הראש גם אם אתה באופן אישי בתקופה פחות טובה. ואני חושב שזה משהו שיש אצל כל השחקנים שלי. לכן אני בטוח שעכשיו עם החזרה לאימונים אנחנו נדביק חזרה את הקצב ונחזור למקום הטבעי שלנו”.

עם החזרה לאימונים נדביק חזרה את הקצב (יח”צ)

כיצד שמרו השחקנים על כושר? והאם אתה לוקח בחשבון שחלק מהשחקנים הצעירים עדיין לא פיתחו אחריות אישית ויחזרו חלודים וללא כושר משחק?
“שלחתי לשחקנים שלי כל יומיים עבודה אישית -טכניקות מסירה, דריבל ובעיטה ובנוסף העלינו משחקים שלנו שצילמנו ועברנו עליהם טקטית. גם ניתחנו משחקים של קבוצות כמו ריאל מדריד ומנצ’סטר סיטי של השנתון שלנו. כמובן שזה יכול להשתמע כבדיחה כי- ” מי אנחנו” אבל זה מה שאני מחדיר בילדים,-לשם אתם רוצים להגיע- תסתכלו, תלמדו בסוף הילדים האלה בני אדם בדיוק כמוכם ואין סיבה שלא נלמד ונשאף להגיע למקומות האלה. השחקנים החלודים יצטרכו להדביק את הפער. מקווה שילמדו מזה לקח ויתמידו”.

דווקא בשנה האחרונה לפני המעבר ל- 11 הייתם אמורים להתחיל להתאמן על 11 ו בשל עצירת הספורט  לא הצלחתם להתאמן . יהיו לכך השלכות בעונה הבאה?
“אני מאמין שכן יהיו לכך  השלכות, בסוף אין תחליף לניסיון ואימון על כר הדשא אבל אני מאמין בשחקנים שלי שיהיה להם את הרצון להשקיע מעבר למאמץ הנדרש ולהשלים את הפער. בסוף זה החלום שלהם לשם הם שואפים ומחכים רק לשחק 11 על 11. ואני מאמין שזה מה שיתן להם את הדחיפה להשלים את הפער עליו אני מדבר”.

לפרטים לחץ על הבאנר

מי מהמאמנים מהווה עבורך מודל לחיקוי?
“המאמנים שאני שואב מהם השראה הם יוליאן נגלסמאן המאמן של ר.ב. לייפציג בשל גילו הצעיר וההשפעה שלו על השחקנים, הגישה שלו כלפיהם הביטחון לעמוד איתן עם דעותיו ובנוסף אני מאוד מתחבר לסגנון המשחק שלו. המאמן השני הוא אברהם גרנט. לא מבחינת סגנון המשחק אלא המקומות אליהם הוא הגיע בתור ישראלי. אפשר להגיד שאני מעריץ באותה המידה גם את דיוויד בלאט וההישגים המטורפים שלו בכדורסל. אלה המקומות אליהם אני שואף להגיע בכל דרך”.

דרך או תוצאה? מה האני מאמין שלך?
“אני מאמין בדרך. כשאתמיד בדרך אני אוכל להגיע לתוצאות הרצויות. ברגע שמתגלות בעיות אם אשנה את סגנון המשחק הילדים יחשבו שהדרך שלנו לא טובה ויכול להיות משבר אמון בינינו. ולכן אני מתמיד להיות נאמן לדרך שהתוויתי”.

קרא עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button
Close