"החבר הכי טוב שאפשר היה לבקש"

אבל גדול נפל על המועצה האזורית חוף הכרמל. ארז אלדר ז"ל, כדורגלן מבטיח וקודם כל בן אדם ערכי, הלך לעולמו בטרם עת לפני שבועיים כשהוא רק בן 17. ההלם ניכר היטב אצל חבריו לקבוצה ששיתפו עמו פעולה במהלך השנים, אין דבר שלילי אחד לומר על מי שהתנדב בתנועת נוער "הצופים" וחלם להתגייס לשירות קרבי.

בכתבה זו חברים קרובים לקבוצות ולחיים בכלל, הקדישו מילות פרידה מארז אלדר וסיפרו על הקשר הקרוב ביניהם ועל האנרגיות החיוביות שבו. השתתפו בהכנת המאמר ובהספדים: מאמנו לשעבר יואב דוידוביץ', חבריו לקבוצה יותם ספיר, אוהד און, עילאי פז ואביו עודד שתרם בכתיבת המאמר.

אוהד און, שזכה לשתף פעולה עם אלדר בחיפה גולדשנפלד ובקבוצת הנוער החדשה של חוף הכרמל, מספר: "כבר מגיל צעיר היה ברור שמדובר בילד מיוחד. את צעדיו הראשונים בכדורגל עשה בגיל 9 במועדון הכדורגל בבנימינה, שם התבלט מיד בנחישות ובאהבה האינסופית שלו למשחק. חבריו זוכרים היטב – ידעת שאם אתה עם ארז בקבוצה, אתה לא תפסיד.

מגיל צעיר בלט ארז בתשוקה ובמסירות שלו: שחקן רציני, שנותן את כל כולו בכל אימון ובכל משחק, תמיד עם חיוך ובמאה אחוז מחויבות. לאחר כשלוש עונות בבנימינה, עבר למועדון הפועל מעגן מיכאל, שם פרח כחלוץ חוד קטלני – גבוה, חזק ומהיר (“הוא תמיד היה הכי מהיר על המגרש”). בתקופתו במועדון כבש 30 שערים ב־66 הופעות והפך לדמות מובילה גם מחוץ למגרש.

ארז ומשפחתו, אוהדים שרופים של מכבי חיפה, הגשימו יחד חלום בעונת 2023/24 כשהוא לבש לראשונה את המדים הירוקים של חיפה גולדשנפלד, במסגרת קבוצת נערים ב’ ארצית צפון. בעונה זו רשם 8 שערים ב־32 הופעות. לאחר אותה עונה וכשהיה בשיאו, בחר ארז לפנות לדרך ערכית לא פחות, עזב את הכדורגל והחליט להקדיש את זמנו להדרכה ולחינוך בשבט הצופים המקומי, שבו היה פעיל גם בתקופתו כשחקן.

במקביל החל בהכנות לשנת שירות ובאימונים בקבוצת כושר קרבי, מתוך שאיפה להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל. העונה, עם הקמתה של קבוצת נוער חדשה במועדון הפועל חוף הכרמל, החליט ארז לחזור ולשחק שוב לצד חבריו מהעבר, כפי שהוא תיאר זאת "בשביל הכיף, בשביל הנשמה". לפני כשלושה שבועות שיחק את משחקו האחרון, ובאופן כמעט סימבולי (וכרגיל), כבש את השער הראשון במשחק.

מאמניו בעבר מתארים נער בוגר ואחראי, מנהיג אמיתי שניחן באופי נדיר ובצניעות. חבריו לקבוצה מגדירים אותו כ"חבר אמיתי, אחד שיודע לומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון – לעודד, להרים, ולגרום לך להאמין בעצמך".

למרות הכאב העמוק והאובדן הקשה, חבריו לקבוצה שבו לשחק אחרי שבועיים של הפוגה, כשהם פותחים כל משחק בדקת דומייה לזכרו. "חשוב לנו שתדעו שארז היה האדם הכי שמח ומצחיק – על המגרש ומחוצה לו. אנחנו בטוחים שככה הוא היה רוצה שנזכור אותו. אנחנו אמנם ממשיכים לשחק, אבל בעיקר חושבים איך להנציח את זכרו בדרך הראויה לו". סיכם אוהד.

להלן ההספד שנשא אוהד בלוויה, יחד עם כל החברים בחבורה:"ארז, לא מאמינים שאנחנו עומדים כאן ואתה לא איתנו. אנחנו יושבים כולם ונשרטים – איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר. אתה ילד אחד ויחיד. תמיד מחייך, מפיץ שמחה, עוזר כשקשה.
ילד שאתה יודע שהוא תמיד פה בשבילך. היית פשוט מנהיג, ואין אחד שיגיד אחרת. מאחד את כולם לישיבות, דואג שלכולם יהיה מה לאכול, מארגן כמה שיותר מסיבות וזה חלק קטן, כי איך אפשר לסכם חיים של בנאדם כמוך.

תמיד שמת את כולם לפנייך, כי זה מי שאתה. אבל זה יותר מאיך שזה נשמע, תמיד היית אומר שהיית עושה הכל, כל דבר באשר הוא, כדי לשמור על החבורה ביחד, לא משנה מה. כדורגל היה חלק מאוד גדול אצלך, אתה שחקן על ועם הריצה שלך אי אפשר היה לעמוד בקצב. אתה הילד הכי כריזמטי וסוחף שיש, כולם יודעים שכשארז מספר סיפור חייב להקשיב, כי אין סיפורים יותר מעניינים משלך.

החבר הכי טוב שאפשר לבקש, כזה לסמוך עליו, כזה לבקש ממנו עזרה או התייעצות בכל שעה ביום. אבל היית יותר מחבר, היית אח. כולנו יודעים שיש מי ששומר עלינו עכשיו מלמעלה. מבטיחים להמשיך לאהוב את הדברים שאהבת, מבטיחים לחשוב עליך בכל שיר שיתנגן, ולדמיין אותך שר אותו, עם חיוך.

מבטיחים להנציח אותך לכל החיים, כולם יידעו איזה אדם היית. ארז אחי, אנחנו כל כך אוהבים אותך לא משנה מה, אתה אח שלנו ואנחנו כל כך מצטערים שאתה לא איתנו יותר ושלא היינו שם בשבילך. אתה כל כך תחסר לנו".

יואב דוידוביץ', שאימן את ארז במעגן מיכאל, נפרד גם הוא: "יום שבת, 27.9, בשעה 19:30 בערב אני מתחיל לקבל הודעות. ההודעה הראשונה שאני מבין שאתה כבר לא איתנו, אני כותב את זה עכשיו בשעה 23:25 ועדיין בטוח שמישהו צוחק עליי, שמישהו מסתלבט ועושה לי קטע, הלוואי שזה היה המצב.הגעת אליי למעגן מיכאל בילדים ב, שנתיים של אהבה, למידה, אם מישהו חושב שרק אתה למדת ממני אז הוא טועה בגדול.

לימדת אותי כל כך הרבה, עברנו ביחד כל כך הרבה. צעקות, גולים, , החמצות, ריבים, צחוקים והמון הערכה אחד לשני. כשפרשת מכדורגל דיברת איתי, אמנם הייתי עצוב שזה נגמר, אבל ראיתי את התשוקה והשמחה שלך לצאת לדרך חדשה, דרך שנגמרה. למי שחושב שאיבדתי היום שחקן לשעבר, זו לא האמת.

אמנם יש בינינו הבדל של 12 שנים, אבל היום איבדתי אח קטן, איבדתי חבר לחיים, איבדתי חלק קטן אבל מאוד גדול מהזכרונות והחוויות שלי .החיוך שלך, האהבה שלך, הצחוק שלך ילווה אותי בכל מקום שאלך, אתה תמשיך לחיות בתוכי. תודה על כל מה שנתת ולימדת אותי. ארז, אוהב אותך אחי הקטן והאהוב. לנצח".

יותם ספיר, שחקנה של עירוני נשר וחברו הטוב של ארז, ספד: "הקשר שלי ושל ארז היה מיוחד, מה לא היינו. היינו צמד, שותפים, חברים, ויריבים אבל הכי חשוב היינו אחים. שנינו היינו צמד חלוצים וכל שנה הייתה לנו תחרות מי כובש יותר כל גולים. לא משנה מי שם הדבר הראשון שהיינו עושים זה לרוץ אחד לשני, ארז היה באמת הצמד שלי הוא היה בנאדם שדחף אותי קדימה לא משנה מה.

הוא היה הצמד שלי לסתלבט ולאימונים אישיים, בנאדם שמח ומלא בצחוק, היה אחד כזה שעושה מה בראש שלו ואם הוא רצה זה היה קורה. ארז באמת היה אדם חזק שרצה לשרת את המדינה שלו ולהיות הכי קרבי שיש, אבל עדיין איך שהוא לא משנה מה הוא עבר הוא לא הראה לאף אחד שלרגע הוא היה לא בטוב. להפך, הוא שמר על הגאווה שלו כמו שרק ארז יודע".

אתר ג'וניורליג שולח תנחומים למשפחת אלדר ולחבריו ששיתפו איתו פעולה במהלך השנים. יהי זכרו של ארז ברוך.