איתי רוזנבליט מביט קדימה לעבר ליגת העל לנוער

פגרת הקיץ הגיעה וזה זמן טוב עבור הכדורגלנים השונים מהקבוצות השונות לאגור כוחות, לנוח ולאסוף מצברים לקראת עונת המשחקים הבאה. עבור שנתון 2009 העונה הבאה תהיה מאתגרת ומחשלת כאחד- עונה ראשונה בשנתון הנוער האינטנסיבי.

אחד השחקנים שנמצאים בעיצומו של המעבר לקבוצת הנוער הוא איתי רוזנבליט. חלוצה של הפועל כפר סבא היה בורג מרכזי בהעפלת שנתון 2009 לפלייאוף העליון, ובמקביל זכה במהלך העונה להזדמנות גם בקבוצת הנוער. רוזנבליט ניצל אותה היטב וסיים עם חמישה שערים.

בכתבה זו, רוזנבליט מדבר על הגורמים שעודדו אותו לבצע את המעבר להפועל כפ"ס, על הקשר לאחיו הגדול שנפל בצפון רצועת עזה ועל האמונה כי לא משנה מול מי הוא מתמודד – הוא יתן את כל כולו.

סיימת עונה ראשונה נהדרת בהפועל כפר סבא עם מספרים מרשימים. שתף אותנו בהחלטה לצאת מגבולות הצפון
"היו לי כמה אפשרויות, אבל המרחק מהבית לא היה השיקול המרכזי מבחינתי. היה לי חשוב לבחור במקום שבו אוכל להתפתח ולהתקדם מבחינה מקצועית. נפגשתי עם עמית ארצי, שהגיע אליי הביתה, ומיד נוצרה בינינו כימיה טובה. כבר באותה פגישה הבנתי שהפועל כפר סבא היא המקום שבו אוכל למצות את הפוטנציאל שלי ולהתקדם כשחקן. זה גם מעיד הרבה על האישיות ועל המקצועיות של עמית כמאמן, ואני שמח מאוד על הזכות לעבוד תחתיו."

אתה ספציפית לא היית בעונה בה שנתון 2009 של כפ"ס ירד ליגה, לא מעט חשבו שגם העונה השנתון יתקשה, אך הוא יותר מהצליח והעפיל לפלייאוף העליון.
"מעבר לגולים, מה שהכי משמח בקבוצה הזו זה שהכל בא ביחד, אנחנו מפרגנים אחד לשני ושום דבר לא היה קורה בלי הפרגונים. בשבילי כל גול הוא אירוע בפני עצמו כי אני יודע כמה אני עובד קשה וכמה מגיע לי את זה. בפגישה ארצי אמר לי לפני פתיחת העונה כי אין מצב שהפועל כפ"ס לא תעפיל לפלייאוף העליון".

ספר על אחיך גלעד, שנפל בעזה.
"גלעד היה אדם מלא שמחת חיים. מהרגע שהוא נכנס לחדר כולם שמו לב אליו, לא בגלל שהוא ניסה להיות במרכז, אלא בזכות הפשטות, האנרגיות הטובות והיכולת שלו תמיד לראות את האחר. היה קל מאוד להתחבר אליו והוא השאיר חותם על כל מי שהכיר אותו.

כשהגיעה הבשורה על נפילתו, הדבר הראשון שעלה לי לראש היה עד כמה הוא היה מודל לחיקוי עבורי. היינו משחקים יחד פיפ"א כמעט לפני כל ארוחת שישי, והוא היה אוהד שרוף של הפועל חיפה. הוא ניתח כל משחק, חי ונשם כדורגל, וממנו הגיעה למעשה כל האהבה שלי לענף. אפשר לומר שהוא זה שהדליק בי את הניצוץ לכדורגל. היום אני מרגיש שבמידה מסוימת אני מגשים גם עבורו את החלום, וממשיך להנציח אותו בכל צעד שאני עושה."

הקשר ביניכם הורגש גם במגרש?
"גלעד ואני היינו בקשר מאוד טוב אבל מבחינת הכדורגל, הוא לא באמת זכה לראות אותי מגיע לרמות הגבוהות. הוא זכה לראות אותי בעיקר בנוף הגליל, עברתי לנהלל רגע לפני שהוא נפל אז הוא לא זכה לראות אותי שם, אבל זה הקשר הכי טוב שיכולתי לבקש מאח גדול, הוא היה החבר הכי טוב שלי ואני מעריץ מספר אחת שלו לא פחות. אני אוהב אותו ואני מאמין שהוא גאה בי מלמעלה. נשארו לי עוד שלושה אחים בנוסף לגלעד, אבל מבחינתי אנחנו תמיד חמישה ילדים במשפחה – גם אחרי שגלעד נפל".

חשבת על גלעד לאחר הרגע בו כבשת לראשונה בליגת העל לנוער?
"בין אם זו הדחיקה הכי קטנה ובין אם זה פנדל, כל דבר בחיים שאני עושה מוקדש לו. אני מרגיש תחושת פספוס מאוד גדולה שהוא לא איתי, היינו יכולים מאוד להנות ביחד ולהחליף טיפים ועצות, הוא תמיד דחף אותי בכל דבר שעשיתי בחיים כולל בבית ספר. אחרי כל גול שאני כובש אני מביט לשמיים ובטוח שהוא גאה בי משם. זה נותן לי דרייב להצליח בכדורגל גם בשבילו".

איך בפרק זמן קצר הצלחת להפוך להיות שחקן בולט במערך הקבוצתי, בטח לאור העובדה שזו הייתה עונתך הראשונה בליגה בכירה?
"תמיד האמנתי בעצמי שאני יכול להצטיין במשחק, לא משנה מול מי אני משחק. אני תמיד עולה למגרש באמונה אני הכי טוב ואמונה עצמית במקסימום. הכל דרך עבודה קשה, הייתה לי את כל המעטפת שהייתי צריך, אבא שלי תמך בי הרבה ועזר לי בכל מה שאני צריך. יש לי גם מאמן כושר צמוד ואני עובד הכי קשה שאני יכול כדי להתברג גבוה, לא משנה באיזו רמה ותמיד האמנתי בעצמי באמונה שהתוצאות יגיעו, לא משנה באיזה מצב ובאיזו ליגה אני נמצא. בלי כל התמיכה מהשחקנים, גם מנערים א' וגם מהנוער, כל זה לא היה קורה".

עד כמה התקופה שלך בנוער קידמה אותך לעבר העונה הבאה?
"אני חושב שלאורך כל התקופה בנוער כולם קיבלו אותי הכי יפה, כולל החלוץ שכביכול על העמדה שלי (ליאון קארו) קיבל אותי נהדר. אנחנו חברים מאוד טובים במגרש ומחוצה לו ואין בינינו טיפת אגו. כשאתה מרגיש שאוהבים אותך אז קל לך להביא את עצמך לידי ביטוי גם ברגשות וגם ביכולת שלך על המגרש. התחברתי מאוד מהר, אני מרגיש בנוח והביצועים מדברים בעד עצמם".