איתי שכטר בהרצאה לשחקני מחלקת הנוער של מכבי ת”א

שכטר בהרצאתו סיפר על הקריירה הארוכה והמעניינת שעבר ועל ההחלטות שקיבל לאורך השנים. החל מחוג הקט-רגל ברמת ישי, האכזבה הראשונה במכבי חיפה והמעבר להפועל חיפה, הזריחה בשביעיות לעומת המשבר והקושי במעבר ל-11, הטורניר שבו נחשף ועשה את הפריצה, הקושי בנוער לאחר הגיוס, ההתנסות והלמידה משני הסיבובים שלו באירופה, ומה האני מאמין שלו כדי להיות כדורגלן מצליח.

איתי שכטר בהרצאת זום לשחקני מחלקת הנוער של מכבי ת”א (צילום מסך יוטיוב מכבי ת”א)

אקדמיית הנוער של מכבי ת”א ממשיכה לעבוד גם בסגר הכפוי. כשכל המועדונים הוציאו את המאמנים והצוות הניהולי לחל”ת, במכבי ת”א ממשיכים לעבוד ללא ליאות. 

במועדון הצהוב -כחול מראים לכולנו כיצד עושים מהלימון לימונדה. הצוות הניהולי הבין כי זמן הסגר הוא זמן לתת לכל המועדון תכנים וערך מוסף ובכל יום עוברים השחקנים מגוון פעילויות הנערכות בזום. הפעילויות כוללות הרצאות עם שחקנים בוגרים, הרצאה עם תזונאית ומאמנת מנטלית, מאמן כושר המדגים לשחקנים את תכניו, ואף עבודה עם המאמנים על תבניות טקטיקה ודרכי פעולה על המגרש. 

אתמול אחה”צ עלה לזום חלוץ הקבוצה הבוגרת ונבחרת ישראל- איתי שכטר ודיבר על מסלול חייו של כדורגלן מניסיונו האישי.

שכטר סיפר על מסלול חייו של כדורגלן מניסיונו האישי (צילום מסך יוטיוב מכבי ת”א)

אתר ג’וניורליג לא דוגל בשיטת העתק הדבק של פוסטים שמועדונים מעלים. אולם, דבריו של שכטר, על אף שנאמרו ישירות לשחקני מחלקת הנוער של מכבי ת”א, חשובים ומלמדים כי כל שחקן כדורגל עובר את אותו מסלול הרווי בקשיים ואין קיצורי דרך. דבריו של שכטר הם זריקת מוטיבציה לכולנו.

שכטר סיפר כיצד עשה את צעדיו הראשונים בחוג קט-רגל במתנ”ס של רמת ישי כאשר הכדור היה מלווה אותו כל היום מהבוקר עד הערב. מחוג הקט-רגל שכטר עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה, שם ההתחלה לא הייתה טובה ושכטר סיפר כיצד לאחר שהובהר לו כי במכבי חיפה יש לו מקום רק בבית הספר לכדורגל של המועדון, הוא בחר לוותר על הנסיעות הארוכות באוטובוסים מרמת ישי לחיפה.

שכטר חזר למתנ”ס ברמת ישי עד שבאחד הטורנירים מגלה כישרונות הציע לו להצטרף למחלקת הנוער של הפועל חיפה. הפועל חיפה זה מועדון שמגדל כישרונות צעירים תבוא ותוכיח את עצמך, כך הוא אמר לי סיפר שכטר.

הגעתי להפועל חיפה, ההתחלה הייתה מבטיחה, שיחקתי בליגה הבקעתי שערים. אחרי כמה שנים בשביעיות הרגשתי שאני על גג העולם. הרגשתי שאני זורח – הבקעתי בימין ובשמאל, ראו בי בחלוץ העתיד של חיפה.

ואז הגיע השינוי, במעבר ל-11. שם 80% הפכו להיות גדולים וחזקים ואני נשארתי צנום ורזה. המעבר היה מאוד מאוד קשה וכילד בן 12 הרגשתי למרות שאני מאוד אוהב את המשחק, את הקושי של הנסיעות פעמיים בשבוע להפועל חיפה, כאשר בשבת שיחקתי רבע שעה עשרים דקות, או משחקים מסוימים בהם כל לא שיחקתי.

עבר משבר במעבר ל-11 (צילום מסך יוטיוב מכבי ת”א)

לא הייתי מספיק בשל ויציב בשנה הראשונה ב-11, אבל הבנתי שאני חייב לעשות מעבר ועברתי אחרי שנה להפועל חיפה נהלל (עמק יזרעאל) שם היו כל החברים שלי. המעבר לא היה לי פשוט, כולם ידעו שבשביעיות הייתי מהשחקנים הכי טובים, אבל ב-11 משהו נעצר אצלי, גם בגדילה וגם במהירות. זאת הייתה תקופה לא פשוטה בשבילי, אבל לאורך כל הדרך אהבתי את משחק, הכדורגל היה בשבילי כל חיי.

בעמק יזרעאל, בליגה פחות טובה, לאט לאט התחלתי להיכנס לכושר, התחלתי לקבל ביטחון במועדון קצת פחות גדול מהפועל חיפה, התחלתי לעבוד על דברים שהייתי צריך לעבוד עליהם וראיתי את השיפור. אז בגיל 17, אחרי שבניתי את השם שלי בעמק יזרעאל, היה טורניר שבו הקבוצה שלי שיחקה עם המועדונים הכי גדולים בארץ.

זה היה השבוע הכי גדול בקריירה שלי בתור שחקן צעיר, אני זוכר שבטורניר הזה יצא בי הכול, התפרץ בי כל מי שאני, גולים ובישולים. התבגרתי במשחק שלי וגדלתי, הרגליים היו יותר חזקות, העבודה שלי אחרי האימונים והתשוקה למשחק הובילו אותי למצב שאני מסתכל על השחקנים האלה מהקבוצות הגדולות ומהנבחרת בעיניים ואני אומר להם שאני יכול להיות איפה שהם.

בסוף הטורניר זאביק זלצר ואברהם בכר, שאימנו אז את הנבחרת זימנו אותי ועוד שחקן מעמק יזרעאל לנבחרת הנוער. זה היה רגע מאושר בחיים שלי שם החלה ההתקדמות בקריירה שלי.

משם שכטר התחיל את קריירת הבוגרים שלו בהיותו בן 18 במדי נצרת עילית שהתחברו עם עמק יזרעאל. הוא סיפר כיצד התחיל היטב את העונה עם שלושה שערים אחרי 8-9 מחזורים, אך אז הוא התגייס לצבא והייתה ירידה מאוד גדולה. בתום אותה עונה הקבוצה ירדה לליגה הלאומית.

אחרי נצרת עילית, שכטר בחר במכבי נתניה, למרות הצעות ממכבי ת”א ומכבי חיפה, לאחר שאביו המלווה אותו כל הקריירה, המליץ לו לבחור את המקום המתאים לו ולאו דווקא את המקום הכי נוצץ. החלטה שהתבררה כנכונה, כאשר בשלוש שנים בנתניה שכטר פרח עם כמות ממוצעת של 7 שערים ובישולים בכל עונה, שיחק עם הקבוצה באירופה והעפיל פעמיים לחצי גמר הגביע. משם שכטר עבר להפועל ת”א שם הוא נחל הצלחות רבות. “שם עשיתי את עונת חיי, הבקעתי יותר מ-30 גולים בכל המפעלים. זכיתי בגביע ובאליפות, שיחקתי בליגת האלופות והייתי פקטור בנבחרת” סיפר שכטר לשחקני מחלקת הנוער של מכבי ת”א.

שכטר גם סיפר על הקריירה האירופית שלו שהתחילה בקייזסרלאוטרן מהבונדסליג. “ההתחלה הייתה מדהימה, חשבתי שאני הולך לכבוש את כל אירופה. אך אחרי 8 מחזורים, עם מאזן של שלושה כיבושים, ואחרי שבישראל יצרתי לעצמי מעמד של כוכב, הגיע מחסום שלא הייתי מוכן אליו – המאמן הוציא אותי מההרכב לכמה משחקים וזה שבר אותי”.

שכטר התעכב בנקודה זו כדי להעביר לשחקני מכבי הצעירים את המסר – אף פעם אל תפעלו מתוך אמוציה, בפרט כשאתם נמצאים במועדון גדול כמו מכבי ת”א. אתם עלולים פתאום לא לשחק בשני משחקים ואז להגיד לעצמכם – לא נותנים לי לשחק אני עוזב. היום אחרי כל הקריירה שלי אני יכול להגיד לכם, הרבה פעמים צריך לחשוב עם השכל, להבין שבקריירה יש הרבה עליות ומורדות.

בקריירה יש הרבה עליות ומורדות

בגרמניה זה היה אחד הפספוסים שלי. המאמן הסביר לי שכרגע אני על הספסל ולא הצלחתי לקבל את זה, וכשעליתי מהספסל לא הייתי טוב כי כעסתי שאני לא פותח. העונה בגרמניה לימדה אותי שלפעמים יש שחקנים שנמצאים בכושר טוב יותר ממני והם אלה שצריכים לקבל. למדתי להבין שהקבוצה לפני הכל ואני לא השחקן הכי חשוב, פספוס, כי יכולתי להישאר שם עוד כמה שנים, כל עוד אתה משחק בחו”ל ואתה יכול תמשיך, כי שם זה הטופ של הטופ”.

שכטר סיפר איך גם בסיבוב השני שלו באירופה, במדי נאנט הצרפתית, הוא בחר לחזור חזרה ארצה משיקולי נוחות למרות שנאנט רצו שהוא יישאר.

“אחד הדברים הכי חשובים בשביל כדורגלן זה המחויבות והנתינה שלך למקצוע, אתה חייב להאמין בדרך שלך, והדבר שאולי הכי חשוב, זה לאהוב את מה שאתה עושה. אתה חייב לדעת שבדרך אתה הולך לעבור רכבת הרים, שיהיו הרבה ימים קשים ולא נעימים, דברים פחות יסתדרו, יהיו פציעות והכול זה חלק מהמקצוע. אתה הולך לוותר על הרבה דברים, לדוגמא כאשר חברים הולכים ביום שישי לאכול פיצה, ואתה חייב להיות בבית כי יש לך משחק מוקדם בבוקר.

המחויבות והנתינה שלך למקצוע מאוד חשובה

יש הרבה אירועים במהלך הקריירה שאתה חייב להיות בהם חזק. יש תקופה שהמאמן פחות אוהב או מעריך ולא משחקים הרבה, אתם צריכים להבין שהכדורגל הוא לא חצי שנה או שנה, קריירה של שחקן נמדדת לאורך 25-30 שנה.

כל השחקנים הכי גדולים בעולם עברו רגעים של משבר, משחקים לא טובים, מאמנים שפחות העריכו אותם. הדברים הכי חשובים זה להאמין כל אחד בדרך שלו, באהבה שלו, להיות מקצוענים להיות חברים טובים, אתם רואים שחקן בקבוצה שנמצא בתקופה פחות טובה, לדעת להרים אותו לחזק אותו.

ישיבה מול המסכים, הפלייסטיישן ופלאפונים רק ייקחו אתכם אחורה

שכטר התייחס למצב שבו נמצאים שחקני מחלקת הנוער כשהם נמצאים בביתם ללא אימונים ומשחקים. “בימים אלה שיש לכם חופש, תהיו כמה שיותר במגרש הכדורגל, לא מול המסכים, האייפדים ומכשירי הטלפון, זה לא יוביל אותכם לשום מקום. ההיפך, זה רק ייקח אותכם אחורה. תבעטו 100 פעמים לשער, תעשו דריבלים, הדברים האלה ישפרו אותכם וישו אותכם שחקנים הרבה יותר טובים.

כל אחד בדרך שלו יוצא למסע ארוך ולא פשוט, מסע מאתגר שיש בו המון עליות וירידות, אבל זה שווה כל רגע”.

קרא עוד
Back to top button
Close