"כרטיס טיסה"- עומרי בדיר

אין ספק שכאשר המעבר המיוחל לחו"ל הופך למציאות, אחת המטרות המרכזיות היא להוכיח את עצמך גם דרך דקות משחק. אלא שבמקרה של השוער המוכשר עומרי בדיר, מדובר באתגר מורכב במיוחד.

בדיר משחק בשורותיה של פלנסיה, אקדמיה המשויכת לאתלטיקו מדריד. בדומה לחברו, דביר וייס, שעבר אף הוא באקדמיה, עומרי ממתין עד שיגיע לגיל 18 — ורק אז יוכל ליטול חלק במשחקים הרשמיים.

חרף ההמתנה הארוכה, השוער רואה את התקופה הזו כמחשלת עבורו ובטוח שזהו רק עניין של זמן עד שהוא יוכל לשחק במסגרות רשמיות.

עומרי, מתי הרגשת כי זמנך הגיע להתקדם ולצאת לחו״ל?
"זה לא היה רגע אחד, אלא תהליך. הרגשתי שבשלב מסוים בארץ אני כבר פחות מאותגר, ודווקא חיפשתי סביבה שתדרוש ממני יותר – מקצועית, מנטלית ואישית. הרצון לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד ברמה אחרת גרם לי להבין שזה הזמן לעשות את הצעד".

זה לא נפוץ כששחקן מבצע מעבר לאירופה דרך מועדון בסדר גודל של הפועל הרצליה מערב. מה בכל זאת גרם לך להאמין שהמעבר הזה בר השגה?
"ידעתי שהדרך שלי אולי פחות שגרתית, אבל תמיד האמנתי שמה שקובע זה לא השם של המועדון אלא העבודה היומיומית והרעב להצליח. בהפועל הרצליה מערב קיבלתי במה, אחריות ואמון, וזה אפשר לי להתפתח ולהראות מי אני באמת. האמונה שלי בעצמי ובתהליך הייתה חזקה יותר מהסטטיסטיקה."

ספר על החודשים הראשונים שלך כליגיונר ועם אילו קשיים התמודדת בדרך להצלחה?
"החודשים הראשונים היו מאתגרים מאוד. שפה חדשה, תרבות אחרת, קצב אימונים שונה והרבה בדידות. פתאום אתה צריך להוכיח את עצמך כל יום מחדש. היו רגעים לא פשוטים, אבל דווקא שם למדתי להיות חזק יותר, סבלני יותר, ולהתמקד בדברים שאני שולט בהם – עבודה קשה, מקצוענות ומשמעת".

עד כמה העובדה כי אתה לא יכול עדיין לשחק במשחק רשמי מבאסת אותך? איך אתה מצליח מהעובדה הזו "להוציא מהלימון לימונדה"?
"ברור שזה מבאס, אין שחקן שלא רוצה להיות על המגרש במשחקים רשמיים. אבל במקום להתבאס, בחרתי לנצל את התקופה הזו כדי להתחזק – פיזית, טקטית ומנטלית. אני עובד על פרטים קטנים, לומד את הקבוצה, את הקצב, ובונה בסיס חזק כדי שכשיגיע הרגע – אהיה מוכן ב-100%".

באילו אלמנטים אתה מרגיש שהתחזקת בהם בשנתיים האחרונות, בין אם פיזית ובין אם מנטלית.
"פיזית התחזקתי מאוד – מהירות תגובה, כוח ויציבות. אבל השינוי הכי גדול הוא מנטלי: קבלת החלטות, שליטה ברגש, והתמודדות עם לחץ. למדתי לא להתרסק מגול ולא לעוף מהצלה, אלא להישאר מאוזן ומרוכז לאורך זמן.”

מה הציפיות שאתה מציב לעצמך לקראת המשך הדרך?
"המטרה שלי היא להמשיך להתקדם שלב אחרי שלב, לא לדלג. קודם כול לבסס את עצמי, לקבל דקות ולהוכיח שאני שייך לרמה הזו. בטווח הארוך אני שואף להגיע הכי רחוק שאפשר, אבל תמיד עם רגליים על הקרקע ועבודה קשה כל יום".

אתר ג'וניורליג מאחל לעומרי בדיר הצלחה מירבית בהמשך דרכו!