מה גורם לכדורגלן צעיר להחליט שהוא מפסיק לשחק?

בשבוע הבא כשיחזרו האימונים והחיים הספורטיביים לשגרת הכדורגלנים, ילדים רבים בגיל ההתבגרות יישארו בבית ולא יחזרו לקבוצותיהם מלפני הקורונה. מה גורם לשחקן צעיר שבמשך שנים עשה הכל כדי להגשים את החלום, להחליט שהוא לא רוצה יותר לשחק כדורגל במסגרת של קבוצה? ולוותר על הסיכוי (הקלוש אם נודה על האמת) להיות אי פעם כדורגלן?

מה גורם לכדורגלן צעיר להחליט שהוא מפסיק לשחק? (יח”צ)

כמעט חודשיים שבגדי הספורט עומדים מקופלים בארון ולידם גרביי הכדורגל מגולגלות. התיק עם סמל המועדון עומד גם הוא וממתין שמישהו יפתח אותו ויכניס פנימה את בקבוקיי המים שהוקפאו מבעוד מועד, ונעלי הכדורגל גם הן עומדות בפינת החדר ומשוועות שמישהו כבר ינעל אותם וירוץ כל הדרך אל השער.

בימים אלה, כשהשגרה כבר מעבר לפינה, מצאתי לנכון להעלות נושא המדיר שינה מעיני ילדים רבים. גיל ההתבגרות, גם ללא קשר לקורונה, גורם לשחקנים לא מעטים להחליט בכל שנה, שהגיע זמנם לעזוב את המגרש ולוותר על החלום שבשבילו הם עלו לכר הדשא בגיל 5 ואולי עוד קודם לכן.

גיל ההתבגרות, ללא קשר לקורונה, מוביל נערים צעירים לתלות את הנעליים

להיות כדורגלן טומן בחובו ויתורים רבים- ויתורים על חיי חברה, ויתורים על מסיבות וחברים, ואורח חיים שלא כולם מצליחים להסתגל אליו. כדורגלן חייב לפתח אופי של ווינר, הוא צריך לדעת לעמוד בקשיים רבים ולחצים, והוא צריך לקבל עליו את המרות של להיות ספורטאי -24/7, כי ברגע שנגמר המשחק הוא כבר חושב על המשחק הבא. כדורגל הוא דרך חיים, וכולנו יודעים, כי בסופו של דבר הסיכוי להפוך למקצוען הוא מיקרוסקופי.

לומר כי ילד החליט לפרוש מכדורגל יהיה מצחיק ולא נכון, מכיוון שפרישה יכולה להגיע אחרי ששחקנים עברו כברת דרך, עשו קריירה, קרעו כמה זוגות נעליים ולא דקה קודם. יותר נכון יהיה לדבר על ילד שהחליט לעזוב את הכדורגל בהדגשה על המילה עזיבה ולא פרישה, וילדים כאלה יש הרבה. תקופת הקורונה לא היטיבה עם אותם ילדים ש”התנדנדו” בין הרצון להיות ילדים לבין הרצון להיות מקצוענים, וקבוצות רבות יחזרו בקרוב לאימונים ויגלו ששחקנים רבים בחרו בחיים אחרים.

און אדיב, נשם כדורגל עד שהחליט לשחק במגרש השכונתי (יח”צ)

און אדיב יליד שנתון 2006 הוא דוגמא לילד שחי, נשם ובעט כדורגל, אך קרה לו מה שקרה לרבים אחרים – הברק בעיניים נעלם, האש והתשוקה התאיידו, ואחרי לילות רבים ללא שינה, אחרי היסוסים והתלבטויות הוא אזר אומץ והחליט שכדורגל בשבילו יהיה מעתה- משחק בטלוויזיה, או משחק במגרש השכונתי, בלי לחץ מיותר, בלי תחרות ובלי הצורך להילחם עבור סמל של מועדון.

בגיל 5 החל און לשחק כדורגל בהפועל עליה כפ”ס וסיים את דרכו במועדון כקשר וקפטן הקבוצה. בשנה שעברה עבר להפועל כפ”ס והשנה מצא עצמו מתחרה על ההרכב בנערים ג’ כשעבר לתפקיד החלוץ. הוא בורך בפיזיות שכה חיונית בשלב זה, ועוצמת הבעיטה שלו והדיוק, כמו גם מוסר העבודה הם שהעניקו לו מקום בהרכב הפותח והקבוע.

און מדבר על כדורגל כסיבה לחיים (יח”צ)

און מדבר על כדורגל כסיבה לחיים “בשביל הכדורגל קמתי בבוקר” הוא אומר, “בשבילו אכלתי וצחצחתי שיניים, זו היתה המהות שלי והחיים סבבו סביב הכדור. הייתה לי מחברת שאיתה ישבתי מול משחקים ובה הייתי רושם מה אני יכול ללמוד מהמשחק ואיך להשתפר. כל הזמן ניסיתי לראות איפה אני יכול להתחזק”.

כילד, הוא היה מעט שמנמן והכדורגל נסח בו בטחון. כשעלה לילדים ב’ הוא הבין שאם הוא בתחום הוא צריך לתת הכל מעצמו למען החלום. הוא סיגל לעצמו משמעת וקם כל בוקר ב4.50 לפנות בוקר לריצה של בין ששה לעשרה קילומטרים. הוא חזר מהריצה לקח את אופניו ורכב בין חמישה עשר לעשרים קילומטרים ועוד עשה אימוניי כח ואימונים בקבוצה. באותה תקופה הוא השיל עשרה קילוגרם, הפך לשחקן הרכב וקיבל את תפקיד הקפטן. “זו היתה תקופה שנהניתי מאוד לשחק בה” הוא אומר, “תקופת שיא בה הכדורגל מילא את כל עולמי”.

בשביל הכדורגל ויתרתי על הכל (יח”צ)

און, אילו ויתורים עשית במהלך השנים עבור הכדורגל?
“ויתרתי על הכל. כשחברים יצאו לא יכולתי לצאת איתם, כשהמשפחה טיילה לא יכולתי להצטרף, חודשים לא הייתי רואה את סבא וסבתא, הלכתי לישון כל ערב בעשר כשהחברים שלי יצאו לבלות. אבל נהניתי, היתה לי מטרה”.

ליצירת קשר לחץ על הבאנר

עד כמה  הכדורגל היה חשוב למשפחה שלך? ועד כמה הוא היווה מרכיב דומיננטי במשפחה?
“בשביל המשפחה שלי הכדורגל היה ה-כל! אצלנו בבית חיים ונושמים כדורגל. זה נושא השיחה בבית. הטלוויזיה תמיד פתוחה על משחק ולא משנה איזה, וכל דקה פנויה היא כדורגל. אבא שלי פריק של כדורגל  וזו עבורנו דרך חיים”.

ממתי הרגשת שהתשוקה לכדורגל הולכת ודועכת?
“מרגע שהתחילה שנת 2020. עשיתי הכל כדי להתקבל לקבוצת הכדורגל נערים ג’ בכפ”ס, אבל לא הצלחתי להנות מהדרך ומהמשחק. אחרי שהתקבלתי ופתחתי בהרכב, הבנתי שאני פחות ופחות נהנה. חשבתי לעצמי שזו סתם תקופה וזה יעבור לי, דיברתי עם עצמי המון. אבל הניצוץ שפעם היה לי בעיניים והחיוך בלב- נעלמו. התשוקה מאימון לאימון הלכה ונעלמה. כבר לא חיכיתי לאימון, כי אם חיכיתי שהאימון יגמר”.

און ואביו ינון – לא רציתי שאבא יתאכזב (יח”צ)

ספר על ההתלבטויות האם להישאר בכדורגל או לעזוב.. מה עבר לך בראש? ומה היו השיקולים בסופו של דבר לוותר על החלום?
“כשהאש כמעט נעלמה לגמרי, הבנתי שאני רוצה לסיים עם זה וקיבלתי החלטה לעצמי, אבל לא ידעתי איך לספר זאת לחברים שלי שיגידו שאני לוזר או מפחד מתחרות. ובנוסף, לא ידעתי איך לספר לאבא שלי בלי שהוא יתאכזב ממני. דיברתי עם חבר קרוב והוא היה בדעה ש-מה שלא אוהבים לא עושים. המילים האלה שלו היו עבורי מלאות משמעות, הבנתי שהוא צודק, הוא חידד לי את אותה נקודה שהתהלכתי איתה ימים ולילות ואז גמלה בליבי ההחלטה שזהו זה. מפה עברתי לשלב השני הקשה – התחלתי לשבור ראש איך מעבירים את הבשורה הלאה למי שצריך”.

האם הפרישה יכולה לנבוע מהעובדה שמאמנים לא מספיק נותנים לשחקנים להנות ומכבידים עליהם מקצועית ומנטלית בגיל צעיר מדי?
“אני בורכתי. קיבלתי ממאמני שימי ג’אן ומהעוזר שלו עמית שפירו תמיכה מלאה. הם היו רגישים, תמכו בי והיו אוזן קשבת מקצועית ומנטלית ועזרו בכל צורך ולו הקטן ביותר. שימי ועמית הם לפני הכל אנושיים ולא רק עבורי, אלא עבור כל הקבוצה. הם נתנו הזדמנות שווה לכל שחקן להראות מה הוא שווה, ואפילו אם שחקן החטיא מסנטימטר מול שער ריק- הם לא כעסו, נהפוך הוא- הם עודדו והרימו ואמרו שעצם זה שהשחקן נותן הכל מעצמו גם כשלא הולך, זה מה שחשוב. זו גישה מדהימה. כך שבמקרה שלי לא נכון לומר שהמאמנים הכבידו מקצועית. אני יכול להאמין, שיש גם ילדים שחווים דברים אחרים ויחס של מאמנים בהחלט משפיע”.

על שימי ג’אן – מאמן עם גישה מדהימה (יח”צ)

כיצד המשפחה והחברים שחששת מהתגובה שלהם קיבלו את ההחלטה שלך?
“עבר חודש וחצי מרגע ההחלטה שלי עד שהצלחתי להוציא את המילים מהפה. נסענו כל המשפחה לטיול בארה”ב והייתי בדאון נוראי. ביום הרביעי לטיול אזרתי אומץ ואמרתי “אבא אני חושב שאני לא מתאים לכדורגל”. מן הסתם, אבא היה בשוק ואני ציפיתי שהוא יכעס ויתאכזב. אבא, כדרכם של מבוגרים ניסה להבין מאיפה זה בא, שאל שאלות ובסופו של דבר אמר- “למה חשבת שאני אכעס? אלו החיים שלך ותאמץ כלל לחיים- לעולם אל תעשה דברים בשביל מישהו אחר. אם אתה לא נהנה ממשהו אל תעשה אותו. אני אוהב אותך וגאה בך תמיד בלי קשר לכדורגל”. מאותו רגע, ירד לי כל הלחץ. כל הדאגות והמחשבות הרעות נעלמו. גם החברים תמכו בי, למרות שידעו להגיד שאני זה שנותן להם אנרגיות ומוטיבציה במשחקים”.

מאז שפרשת.. מה אתה עושה בזמנך הפנוי? והאם אתה שלם עם ההחלטה?
“מאז שפרשתי אני אדם הרבה יותר שמח. אני ממשיך ללכת לחדר כושר, אני מנגן בגיטרה, אני יכול להשתפר בלימודים, יכול לצאת עם חברים בערב, יכול ללכת  לסבא וסבתא בכל רגע נתון. כל המגבלות שהיו לי נעלמו, הבנתי שאין טעם גם להיות מוגבל וגם לא להנות”.

לפרטים לחץ על הבאנר

מה המסר שלך לילדים שמתלבטים האם להמשיך לשחק או לפרוש? ואיזו עצה היית נותן לילד שעכשיו מתחיל את דרכו בכדורגל כדי שלא יגיע למצב שהוא רוצה להפסיק לשחק?
“המסר שלי לילדים הוא לעצור ולחשוב- מה הסיבה? אתם מתלבטים כי אתם לא נהנים? או מכיוון שאין לכם תמיכה וקשה לכם? קושי זו לא סיבה לעזוב, תמשיכו לעבוד קשה ולהאמין בעצמכם. ואם הסיבה היא חוסר תשוקה ורצון לרצות אחרים כנראה שאתם לא במקום הנכון. אל תעשו דברים שאתם לא אוהבים. ההורים שלכם יאהבו אתכם, יהיו גאים בכם ויתמכו בכל מצב. הם נמצאים עבורכם תמיד. ומה אחרים אומרים- בטח לא מעניין. הכל תלוי רק בכם, העתיד שלכם תלוי בכם. כל זמן שאני אהבתי את הכדורגל הוויתורים היו שווים, כשאין אהבה לדבר – חבל על הזמן. תעשו רק מה שעושה אתכם מאושרים”.

קרא עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back to top button
Close