"הכל בראש"

כבר יצא לנו לעשות כתבה לפני חצי שנה עם אושר דבוש, שוערה המוכשר של גדנע ת"א, אך בכתבה זו אנחנו נמצא ערכים שהם הרבה יותר מכדורגל.

רגע לפני שהוא פותח את עונתו השניה בנוער, השוער התראיין בפתיחות ושיתף בקושי המשפחתי לאחר שאחיו הגדול נפצע קשה עד אנוש בתאונת דרכים, וכיצד זה מחשל אותו גם בכדורגל.

ספר על הקשר ביניכם עד אותו אירוע שאחיך עבר.
"אני ואחי הגדול אף פעם לא גרנו ביחד, מכיוון שאנחנו מאותה אמא אך לא מאותו אבא. למרות זאת היינו רואים אחד את השני כל ימי שישי ועוד כמה פעמים בשבוע עצמו, היינו בקשר טוב והוא חשוב לי מאוד, תמיד היה בטוב עם כולם ואין אחד שלא אוהב אותו. היינו מאוד מחוברים ומאוד אהבנו אחד את השני, עצוב לי מאוד על אנשים שעשה כך כך הרבה בשבילם ועזבו אותו, זה רק אומר לנו כמה חברים היום זה מילה גדולה ולא הרבה אם בכלל יישארו איתך שאתה למטה כולם יכבדו אותך רק שאתה למעלה חוץ מהמשפחה שלך".

תחזיר אותי ליום של האירוע עצמו, איפה זה תפס אותך בזמן אמת?
"לפני שנה וארבעה חודשים אחי הגדול עבר תאונת דרכים קשה. באותו יום לא הלכתי לבית ספר, בשעה 11:00 התבשרתי שלידור עבר תאונה ובהתחלה אמרתי לעצמי "בטח הוא החליק, אני מאמין שתהיה התאוששות מהירה". אחרי שהתאמנתי כרגיל הלכתי מיד לבי"ח אסף הרופא, הבנתי שהמצב קשה מאוד (היה במצב אנוש). הוא היה מונשם חודשיים ואף הוגדר כצמח, היה בתרדמת ארבעה חודשים ואושפז בבית החולים לתשעה חודשים ואמא שלי הייתה ישנה בבית החולים יום יום ומתפללת שיתעורר".

מתי הכרת בעובדות שמה שהיה לא יחזור על עצמו יותר?
"כשהייתי בבי"ח ושוחחתי עם אמא והרופא אמרו לי שהוא סובל מנזק מוחי קשה. נכנסתי לשוק ולא היה לי קל, זה בא גם בתקופה פחות טובה שלי. לצערי הנזק המוחי הוביל להרבה התקפי זעם ותקריות אלימות מצידו כשהוא לא שולט בנעשה מין הסתם וכל המשפחה שלי עברה ועוברת תקופה מאוד קשה לאורך הרבה מאוד זמן.

רציתי לעבור לגור לבד מלפני חודש כי לא הצלחתי להתמודד. ועברתי תקופה מאוד קשה גם המעבר מבת ים לראשון לציון לא היה לא קל בהתחלה לעזוב את כולם כל החברים ואנשים שגדלתי איתם, לא הלכתי לבית הספר לתקופה ארוכה אבל בכל זאת השלמתי את כל הבגרויות בזמן מאוד קצר עם עזרה ענקית שקיבלתי מהבי"ס בראשון".

איך כל זה מתקשר לכדורגל מבחינתך?
"אחרי שראיתי אותו בפעם הראשונה מלא בתחבושות הבנתי שזה לא אותו דבר. בכדורגל יש הרבה עליות וירידות, דבר שצריך לדעת להתמודד איתו ועבורי כדורגל מאוד חשוב לחיים. זה מקום המפלט שלי שדרכו אני מתנתק מכל הדברים הקשים שחוויתי ואני צריך למצוא עוד מקומות שמברחיםי את הראש שלי. צריך להסתכל על החיים עצמם, גם אם קורה משהו פחות נעים צריך לקחת את זה בחשבון אך מצד שני אתה לא יודע מה יהיה מחר, לכן צריך לבצע את ההפרדה, לחיות את הרגע ולהעריך אותו.

כמובן שזה לא פוגע במקצוענות כשאני ממשיך לעבוד קשה במקסימום כדי להגיע לרמות הגבוהות, ועל כן אני רוצה להודות לגדנע שתמכו בי לאורך כל הדרך גם ברגעים הקשים. אני מודה ליוני וקנין המאמן, סלבה מאמן השוערים, גילי לנדאו המנהל המקצועי ומנחם מור".

מה המשחק הזכור עליך לטובה באותה תקופה ומה המסר שאתה רוצה להעביר לספורטאים שמתמודדים עם סיטואציה דומה?
"המשחק הזכור עליי לטובה היה נגד בית"ר ירושלים, כמה שבועות אחרי התאונה. אומנם הפסדנו 0-1 אבל הרגשתי שנתתי את המשחק הטוב ביותר שלי באותה עונה. לגבי מסר, תעריכו כל רגע בחיים ותהיו קרובים למשפחתכם. תקבלו בפרופורציות גם את הדברים הפחות טובים, זה בסוף רק מחשל אותנו ועושה אותנו יותר חזקים"