חלמו על חצי גמר באצטדיון רמת גן

עד העונה הנוכחית, משה גידלי (29) אימן במשך שמונה שנים במחלקת הנוער המשותפת של מכבי רחובות והפועל מרמורק כשהוא מאמן במחלקה את כל שכבות הגיל – טרומים, ילדים, נערים ואף את קבוצת הנוער של הפועל מרמורק, אותה קיבל לפני ששלוש שנים באמצע העונה והוליך לסיבוב שני נהדר.

בקיץ האחרון משה עזב את המחלקה ברחובות ועבר למחלקת הנוער של השכנה העירונית סקציה נס ציונה, כשהוא מוביל את קבוצת ילדים ב' (שנתון 2007) שמשחקת בליגת מרכז.

לצד העובדה שהקבוצה בליגה, בעונתה הראשונה ב-11, התקשתה מול אריות הליגה. מנגד, הקבוצה העפילה לשלב רבע הגמר ורק מגפת הקורונה עצרה את המסע המופלא של הנס-ציונים בגביע המדינה.

משה, בתחילת העונה הגעת למחלקת הנוער של סקציה נס ציונה אחרי שמונה שנים במחלקת הנוער של מכבי רחובות/הפועל מרמורק. מה מצאת כשהגעת לנס ציונה?
"אחרי הרבה שנים ברחובות הייתה לי תחושת מיצוי ורציתי להחליף מועדון כדי להמשיך ללמוד ולהתפתח. מצאתי בית חם בנס ציונה, עם אנשים טובים ומנהל מקצועי (דני משה) טוב שדואג להכול. הכול מאורגן ומסודר, מחלקה רצינית. במהלך העונה היו לי הרבה שיחות והתייעצויות עם דני, היו תוכניות אימון שבועיות מסודרות – הורגשה לחלוטין התרומה של מנהל מקצועי במחלקה. ברחובות במרבית השנים, למעשה למעט שנה אחת, לא היה מנהל מקצועי".

עשיתם מסע מופלא בגביע, עם העפלה לשלב רבע הגמר, אז הגיעה מגפת הקורונה ועצרה לכם את החלום. איך הייתה מסכם את המסע שלכם בגביע? איזה רגע אתה הכי זוכר?
"מסע מטורף, כל משחק הייתה חוויה בפני עצמה, עם חזרות מפיגור בדקות ההכרעה. הרגע שהכי זכור לי היה המהפך מול אור יהודה. הובלנו עליהם, הם הפכו את התוצאה ואז בעשר הדקות האחרונות של המשחק עשינו שני שערים שהפכו את התוצאה והעלו אותנו שלב. כמובן שגם המשחק האחרון מול הפועל פתח תקווה, נתנו משחק הצגה כשניצחנו אותם 5:2. במהלך כל הדרך הסברתי לשחקנים שבגביע אין דרך חזרה, הם לקחו את הדברים ברצינות ונתנו מעצמם את הכול בכל משחק".

ברבע הגמר הייתם אמורים לארח את הפועל רעננה שסיימה את העונה במרכז טבלת מחוז שרון. חלמתם על חצי הגמר?
"ללא ספק, אני חושב שהסיכויים היו 50/50, בפרט כשהמשחק היה צריך להיות אצלנו בבית, קשה מאוד לנצח אותנו בבית. רצינו מאוד, זה הגיע בשלב שהתחלנו להראות טוב יותר, למדנו מטעויות ועשינו פחות טעויות מאשר בעבר. היינו יכולים להגיע לחצי הגמר שזה חלום!! לשחק חצי גמר באצטדיון רמת גן, זה יכול היה להיות חלום

לעומת המסע בגביע, בליגה הלך לכם קשה יותר, כשסיימתם את העונה במקום לפני האחרון, מעל הפועל קטמון שהצטרפה העונה לליגת מרכז. מרגיש פספוס או זאת היכולת של הקבוצה?
"הקבוצה עברה שינויים גדולים בסגל בתחילת העונה, נופו שישה שחקנים והצטרפו חדשים. בנוסף, זאת השנה הראשונה של הקבוצה ב-11. לקח זמן עד שהשחקנים הכירו אותי ואני אותם. לקח זמן עד שהם הבינו את הראש שלי ואת השיטה שלי וזה התחיל להתחבר לנו. היו משחקים שממש לא הגיע לנו להפסיד, היינו טובים יותר מהיריבה אבל בגלל נאיביות וטעויות שילמנו את המחיר. אבל בסך הכול לא היה משחק שבו הילדים לא נתנו את המקסימום שלהם. גם אם הפסדנו לא ויתרנו, לא נשברנו והאמנו בעצמנו כל הזמן. נכון התוצאות לא היו מספיק טובות, אבל אני בטוח שבסיבוב השני זה גם היה בא לידי ביטוי בתוצאות".

ממבט על הסטטיסטיקה ניתן לראות שהנקודה הבולטת ביותר לשיפור בקבוצה, היא החלק הקדמי שהתקשה למצוא את הרשת
"אני מסכים מאוד. מבחינה הגנתית עמדנו ברמה מאוד גבוהה על המגרש. אבל בחלק הקדמי, קבלת החלטות שלנו בפעולה האחרונה לא הייתה מספיק טובה, עם החמצת הזדמנויות קורצות. כן זאת הייתה הבעיה שלנו העונה".

מה קורה עונה הבאה, אתה ממשיך עם הקבוצה לילדים א'?
"כרגע אני עדיין לא יודע, אבל אני מאמין שבקרוב תהיה שיחה ונסגור גם את העונה הבאה. בינתיים חזרנו להתאמן על פי הנחיות משרד הבריאות. אין כמו לחזור לאהבה שלנו שזה הכדורגל, גם אני וגם השחקנים מאוד נהנים. זה שביטלו לנו את משחקי הליגה, זה לא אומר שעכשיו זה קייטנה או חוג. אנחנו עובדים קשה כדי להתקדם ולהשתפר כמה שיותר.

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאיציק ראובן העוזר שלי, שבהתנדבות עזר לי רבות העונה. וכמובן למנהלת הקבוצה, הילה קורן, שהיא כמו האמא של הילדים".