מגרמניה באהבה

לפני שבוע נבחרת הנערים של ישראל בראשות גדי ברומר רשמה הישג גדול, כאשר עלתה לשלב העילית מבית לא פשוט שכלל את גאורגיה המארחת, ליטא (שסחטה נקודה מישראל), ואנגליה עתירת הכישרונות המבטיחים.

אחד השחקנים שהיה חתום על העלייה לשלב העילית הוא יובל רנון, שם שאתם לא כל כך מכירים, אבל אתם עוד תשמעו עליו לא מעט בתקופה הקרובה.

רנון בן ה-16 משחק כשחקן התקפה, ואחרי ששיחק מתחילת הקריירה שלו בארצות הברית, הוא עבר לגרמניה כדי לשחק בורדר ברמן ולממש את הפוטנציאל שלו כמה שיותר גם באירופה. רנון, המשחק כיום בקבוצת נערים א' (עד גיל 17) של ברמן, מאמין מאוד ביכולתו להתאמן כבר העונה עם קבוצת הנוער ואף לקבל דקות משחק ראשונות במדי הנוער.

כבר בפגרת הנבחרות הראשונה לעונה הנוכחית רנון זומן לנבחרת נערים א' של ארץ מולדתו ישראל, כאשר נטל חלק בטורניר ארבע האומות, וההמשך בשלב הראשון במוקדמות היורו היה הרבה יותר מוצלח- בדקה ה-76 השחקן הכישרוני החליף את כארם זועבי וכבר בחלוף שבע דקות הוא עט על בישול נהדר של יובל כפיר במטרה לכבוש את שערו הראשון בנבחרת. מבחינתו של השחקן הכשרוני, השמיים הם הגבול.

ספר לנו מאיפה הכל התחיל, איך התחיל החלום הגדול של לשחק בחו"ל.
"כבר בגיל 6.5 עברתי להתגורר בארצות הברית ושיחקתי בקבוצות הגילאים השונות של פנסילבניה, השנים הראשונות יותר היו למען ההנאה, ואז שיחקתי בקבוצות מקרוליינה. בגיל 13 כבר רציתי לקחת את זה לצעד הבא, ועם מלא תמיכה שקיבלתי מאבא שלי, ברק, החלטנו לעבור לאירופה, המקום הטוב ביותר להתפתחות השחקנים. ואחרי לא מעט מחשבות, בחרנו בורדר ברמן, שם אני נמצא עד היום".

זה לא הרגיש לך קצת מוזר בהתחלה בגרמניה, כשאתה נמצא ללא המשפחה? עד כמה זה היה מאתגר עבורך לצאת מאזור הנוחות?
"לאחר המעבר לברמן אבא נשאר איתי לשבועיים נוספים, ומאז אני נמצא שם לבדי, כשבתווך ההורים מקפידים לבקר אותי לעיתים קרובות. אני למעשה מתגורר בתוך האצטדיון- אני ישן שם, נותנים לי את כל הצרכים האפשריים, בין אם זה אוכל ודברים נוספים, זה אומנם לא אותו דבר ואני קצת מתגעגע לבית אבל אני עושה את הדברים שאני אוהב, ולפעמים צריך גם לבצע הקרבות בשביל להגשים את החלום".

ספר לנו על רמת האימונים בגרמניה ואורח החיים בקבוצה.
"צוות האימון והקבוצה מקבלים אותי כמו שצריך, ואני אוהב את העובדה שבית ספר לכדורגל של ברמן נמצא בתוך האצטדיון, יש תמיכה מלאה בכל הנוגע לאורח החיים מחוץ לכדורגל. מתקן האימונים נמצא ממש בסמוך לאצטדיון, ויש שוני בין שיטות האימונים, אבל זה לא לטוב ולא לרע, זה בהתאם למה שמחליטים".

איך הייתה עבורך ההתאקלמות בנבחרת הנערים? שלא כמו כל השחקנים שמגיעים מהליגה המקומית, אתה הליגיונר היחיד ברשימה, וזה מצריך היכרות מהירה עם השחקנים.
"זה מאוד חשוב מבחינתי לייצג את הנבחרת הלאומית, בטח כשההורים שלי גדלו בישראל- האבא ברק בקיבוץ חניתה, והאמא אנטל במושב רגבה. תחושה טובה אבל קצת מאתגרת כשאני צריך להכיר את כולם, אבל התמודדתי עם הסיטואציה הזו כמו שצריך. זה כן היה מאתגר בהתחלה, אבל ככל שאני משחק יחד עם השחקנים במגרש, זה נותן לי את התחושה שאני מכיר מספיק טוב את השחקנים".

גם במוקדמות היורו היית חלק מהסגל, ואף כבשת שער חשוב מול גאורגיה. עד כמה השער הזה היה חשוב מבחינתך לקראת המשך העונה?
"זו תחושה מאוד מרגשת. כמו שציינתי הרוב המוחלט של הסגל מכיר אחד את השני כבר כמה שנים, ואני הייתי צריך להתחבר אליהם עם הזמן. זה היה מאוד משמעותי מבחינתי להטביע חותם בקמפיין הזה של הנבחרת, כמובן שיש עוד דברים שצריך להוכיח, אבל אין ספק שזה היה רגע מאוד משמח מבחינתי, ומכאן אנחנו רק משתפרים".

בעונה החולפת אתה נהיה שחקן יותר מרכזי בהרכב, האם אפשר להגדיר את השילוב בקבוצת הנוער כמטרה ריאלית לקראת המשך העונה?
"כן, אני שחקן הרבה יותר מרכזי באחד עשר הפותחים של ברמן. בטרום העונה זכינו בטורניר אחרי שגברנו על קבוצות כמו פ.ס.ז' ובנפיקה, השחקנים מכירים אחד את השני, יש כימייה טובה. פתחנו מעולה את העונה, אומנם איבדנו כמה נקודות לאחרונה אבל אני בטוח שנחזור לעצמנו. ואני עובד קשה ומאמין בעצמי שאהיה חלק משמעותי מקבוצת הנוער, זו המטרה שלי".