רועי לוי מסכם עונה מלאת אתגרים

שוערה של קבוצת הנוער של מ.ס אשדוד, רועי לוי, מתגורר בקיבוץ בעוטף עזה, וכמו יתר ישובי העוטף גם הוא התעורר עם משפחתו ב-6:30 בדיוק לרקע האזעקות והמראות הבלתי נסבלים והקשים לעיכול שנראו באותה שבת קשה.

לאחר שלוי ומשפחתו ניסו לאתר את בת דודתו שיר ירון שנמלטה ממסיבת הטבע ברעים כדי להימלט מהמחבלים, הגיעו החדשות הרעות מכל- ירון ז"ל יחד עם ארבעת חבריה נרצחו בידי בני העוולה כשהיו בדרכם חזרה לקיבוץ.

לאחר שחגג זכייה חלומית בגביע המדינה לנוער כשעמד בין הקורות בשערה של מ.ס אשדוד בניצחון המרשים 1-5 על בני סכנין, בו הוא בין היתר הנציח את זכרה של בת דודתו, רועי לוי מתראיין בכתבה מיוחדת ובה הוא מדבר מהלב ופותח את הכל.

לפני הכדורגל, אני רוצה שנדבר על ההתמודדות עם המלחמה. תחזיר אותי לבוקר של אותה שבת שחורה.
"ביום שישי בערב היינו כל המשפחה בארוחה של חג שני שמחת תורה, שיחקנו שש בש יחד עם בת דודה שלי שיר ירון ז"ל לפני שהיא יצאה למסיבת הנובה. יום למחרת אמא שלי מעירה אותי בפאניקה, קיבלתי הודעות מהווטסאפ של הכיתה שלי סרטונים של מחבלים עם טנדרים עוברים ליד הבתים, הטלפון נהיה מפוצץ בהודעות. אתה נכנס למצב של פחד, ניסינו לחפש את בת דודה שלנו ללא הצלחה וב-6:30 בדיוק היא כבר יצאה מהמסיבה.

היא ועוד ארבעת חבריה היו בדרך לקיבוץ מגן. שיר התקשרה לאמא שלה ואמרה שהיא כבר באה. ברגע שהם הגיעו לצומת תפסו אותם מחבלים על אופנועים וכל החמישה נרצחו. באותו יום עשיתי קצת אימונים בחוץ, ובשעה 19:00 דוד שלי ירד לצומת וראה את כל החמישה באוטו ללא אות חיים, ראה מול העיניים את אחיינית שלו מתה. כולם עמדו לשמוע מה יש לאבא שלי לומר ומהרגע שהוא פרץ בבכי הבנו מה קרה וכולם "השתוללו", בכי שלא ראית בחיים, אין אחד שלא בכה והשתולל, לילה עצוב".

כשהתבשרת על כך שבת דודה שלך נרצחה, איך הצלחת לעכל את האובדן ולהמשיך בשגרה כל עוד אפשר? הרי אובדן קרוב משפחה זה צלקת לכל החיים.
"כשהלכנו ללווייה של שיר אפשר היה להזמין עד 15 איש, תמכתי בבן דוד שלי לאורך כל התקופה והיינו ביחד שלושה חודשים עד הסוף, שיחקנו הרבה ביחד. לא אשכח את האובדן הזה בחיים ואמשיך להנציח אותה הכי טוב שאפשר, ודרך המאמן המנטלי שלי אני מנסה לנקות את הראש באמצעות הרוטינות שלי כדי להתרכז בכאן ועכשיו ולהיכנס לפוקוס, צריך להמשיך בחיים בסופו של דבר.

קשה להמשיך כרגיל כשיש מעל ל-120 חטופים בעזה, חייב להזכיר את זה כל יום וצריך שהם יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. הגענו לבית העלמין והייתי בפחד מהחשש ששוב יסתתרו מחבלים. ישבתי ליד סבתא שלי ובמהלך הלווייה התחלתי לבכות בלי הפסקה בפעם השנייה בסך הכל. באיזה עולם מגיעים למצב שאני אצטרך לחפור את הקבר ולקבור את בת דודה שלי?".

ספר לנו על התקופה בה היית מפונה מהעוטף, ואיך הצלחת לשמור על שגרת האימונים והכדורגל, בטח כשאתה משחק בקבוצה מליגת העל לנוער.
"כשחזרנו כבר לאימונים היו לי מספר אימונים עם הבוגרים עד שחזרתי לקבוצת הנוער, שם באימון השני אני כבר התפרקתי. היו לי מחשבות ענקיות על בת דודה שלי ולא הפסקתי לבכות למשך חצי שעה. אנשי הצוות ראו אותי ואיפשרו לי לפרוק. חזרתי לאימון כשאני עדיין עצוב ואחריו שטפתי פנים אבל זה לא עוזר כי אני ממשיך לבכות, אני לא זוכר את עצמי בוכה ככה אף פעם.

יחד עם זאת מטרת העל שלי תמיד הייתה ותישאר להצליח בכדורגל ואני אעשה הכל כדי שזה יקרה ולהיות מקצוען בכל נושא, בין אם זה הרגלי תזונה ושינה ואמרתי לעצמי שכדי להצליח ולהגיע למקומות הגבוהים אני חייב להמשיך לשמור על שגרת האימונים גם בתקופת הפינוי, ובשיא תקופת הפינוי הייתי מגיע לעד עשרה אימונים בשבוע. אני אמשיך להשקיע מאוד קשה כדי להצליח ואעריך את זה כל יום מחדש".

עד כמה אתה מרגיש שחלוקת הדקות בשער חישלה אותך ברמה האישית?
"תחרות תמיד תעשה טוב. התחרות שיפרה אותי וגרמה לי להבין שאני חייב להמשיך להשקיע ולעבוד אם אני רוצה להיות שוער ראשון. בסופו של יום האמונה מחזיקה בכל הדרך הזאת- אני מגיע שעתיים לפני כל אימון בין אם לחד"כ ובין אם לחיזוק התזונה, על מנת לתפוס את עמדת השוער הראשון ובסוף הכל משתלם. כל הדברים התנקזו לרגעים המתוקים והפירות נקצרו בגמר. כל יום האמנתי שנזכה ואכן לקחנו את הגביע במשחק גדול".

בנוסף לאמונה יש גם את העניין של המנטליות שבו חשוב לי להשתפר כל יום, אחד הדברים החשובים ביותר שכדורגלן צריך זה מנטליות חזקה. אני לא נתתי לרגעים הקשים ובעיקר אחרי ה-7.10 להוריד אותי מבחינה מנטלית ואני אמרתי שצריך להתרכז אך ורק בכדורגל. לא מעט חברים שלי יוצאים לבלות בלילות אבל אני לא עושה את זה כי אני רוצה להיות הכי מקצוען שיש ולהוכיח את עצמי רק במגרש, וברוך השם זה עובד".

הדרך בגביע- מתי התחלתם כקבוצה להאמין שזה אכן אפשרי שתוכלו ללכת עד הסוף בגביע?
"לאחר אותו ערב מול מכבי פ"ת אמרנו בחדר ההלבשה שנלך בגביע עד הסוף. מאז הסתכלנו רק למשחקים הבאים ולא מיד לגמר כי צריך קודם כל להסתכל לליגה, ואז לעבור את הרבע והחצי כדי להגיע למעמד הגמר. ברגע שאתה מדיח את האלופה זה נותן תחושת סיפוק גדולה מאוד. לאחר שעברנו גם את רבע הגמר נטרלנו את הפועל רעננה וחשוב שההגנה נותנת לי שקט במשחק מכריע כזה".

תאר את התחושות לאחר הזכייה בגביע המדינה- זכייה שחותמת עונה מטלטלת בבחינה הרגשית בטעם מתוק מאוד.
"תחושות מדהימות, הגמר היה מול סכנין שלא פראיירים בכלל, עד הדקה ה-70 זה לא היה בטוח בכלל מי תיקח. אחרי השער המצמק הם לא הפסיקו לשבת לנו על השער ולספק התקפות מסוכנות, והייתי מעורב הרבה יותר במשחק הזה. כל הזמן אתה מדבר עם ההגנה, מחמיא להם ומעודד אותם. בחדר ההלבשה אמרנו שהגביע בידיים שלנו.

אני לא רציתי לחטוף אפילו עוד גול אחד במחצית השנייה ובשער החמישי השמחה כבר עלתה. התחושות היו בשמיים חלמנו עליו כל השנה והייתי שם עם חולצה של בת דודה שלי, הנפתי את הדגל של אשכול וכל המשפחה שלי התרגשה עבורי. אני רוצה להודות לכל צוות האימון, להנהלה ולהורים שתמכו בי לאורך כל הדרך, זכיתי במטרה שהצבתי לעצמי בעונה הזו והפנים קדימה כבר למטרות הבאות".

איך אתה מסכם את עונת הבכורה שלך כשחקן נוער ומהן המטרות שאתה מציב להמשך הדרך?
"אני תמיד אבל תמיד אמשיך לעבוד קשה ולחשוב שיש לי את התחרות הקשה ביותר. העונה הזאת הייתה עונה מאתגרת עם לא מעט עליות וירידות אבל עם עבודה קשה שמשתלמת. רוב המשחקים שלי היו טובים ובסופו של דבר זכייה בתואר עושה טוב לנשמה בנוסף לדרך שעברתי בליגה.

העונה הבאה תהיה הרבה יותר טובה בעזרת השם ואני מתכוון להמשיך להגשים חלומות אך כל זה צריך להיעשות בשקט ובצניעות, כי רק ככה אצליח להגיע רחוק ולהגשים חלומות".

אתר ג'וניורליג מברך את רועי לוי ואת קבוצת הנוער של אשדוד על הזכייה בגביע ומאחל לרועי המון הצלחה בהמשך דרכו!