מרעננה לבונדסליגה

אם עדיין לא שמעתם את השם הזה מספיק לעומק, כדאי לכם מאוד לשנן אותו עכשיו- אסף ארניה. שחקן הכנף המבטיח, בן 18 וחצי, מתגורר בגרמניה כבר חמש שנים ומשחק בקבוצת הנוער של דרמשטאדט כשהוא מציג שיפור ניכר מעונה לעונה.

ארניה, ששיחק בתקופתו בישראל במחלקת הנוער של הפועל רעננה, מאמין כי אחת מהסיבות העיקריות מאחורי ההצלחה שלו היא היכולת לשמור על קור רוח ועל חיוביות גם במצבים של חוסר ודאות. בעקבות הכושר המרשים שלו, ארניה זומן למחנה האימונים של קבוצת הבוגרים.

למרות מספר תקלות בדרך, שחקן הכנף לא עצר וגם לא מתכוון לעצור. במסגרת המחזור ה-32 של הבונדסליגה לבוגרים, ארניה עלה כמחליף במשחק החוץ מול וולפסבורג ושיחק למשך עשר דקות, משחק אותו ארניה מתאר כהרגשה חלומית. ארניה מאמין כי זוהי רק ההתחלה עבורו בקריירת הבוגרים וכי עתידו עוד לפניו.

כבר בגיל 14 ביצעת את המעבר המדובר מישראל לחו"ל, ספר לנו מאחורי הנסיבות שהובילו למעבר
"זו הייתה החלטה משותפת של כל המשפחה והבנו שזו תהיה דרך ארוכה, מאתגרת ולא פשוטה. ויתרתי על כל הילדות שלי ואני מוצא את עצמי בלי החברים הטובים שלי. אבל עשיתי את זה כדי להגשים את החלום שלי, המטרה שלנו הייתה לצאת לחו"ל לפני גיל 14 על מנת שאתחיל ללמוד את הכדורגל האירופאי וזה הביא אותי לאיפה שאני היום. היו לי כל כך הרבה קשיים בדרך אבל אמרתי שאני לא מוותר עד שאשיג את המטרה שלי".

שתף מאחורי ההתאקלמות שחווית בשנה הראשונה בגרמניה.
"עברתי לבדי לגרמניה בגיל 14, מעבר לא פשוט בכלל. הגעתי לסוכנות שעוסקת בפיתוח שחקנים מבלי לזרוק אותם למים העמוקים, ושם התחלתי. אבא תמך מהרגע הראשון אבל לאמא היה מאתגר בהתחלה. ההורים שלי היו מבקרים אותי לפחות פעם בארבעה חודשים, וגם בתקופת הקורונה החלטתי להישאר בגרמניה כי רציתי להמשיך בכל הכח להגשים את החלום. כל פעם שאני חוזר לארץ התחושה היא לא פחות משלמות כשאתה עם המשפחה".

בימים כתיקונם היית אמור לנסוע עם נבחרת הנוער לספרד ב-8.10, אבל השבת השחורה ביטלה את כל התוכניות. מה גרם לך לשמור על ראש מורם ולא להיות מאוכזב אפילו לרגע אחד?
"זה היה מאוד לא פשוט לחוות את אותה שבת ארורה בטח כשאתה בארץ. לגבי הקטע של הנבחרת אני אחד שמאמין כי כל עקבה לטובה ומה שצריך לקרות יקרה בזמנו, כמה שרציתי לייצג את המדינה וללבוש את המדים זו הייתה באסה. הרגשתי תחושת פספוס קלה כי זו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שאשחק עם הנבחרת, ועוד מול הנוער המוכשר של ספרד אבל תמיד שמרתי על קור רוח ואמרתי לעצמי שיש לי קריירה, ואני לא אתן לדחיות האלה לעצור אותי".

אין זה סוד שבחצי שנה האחרונה הישראלים שמתגוררים בחו"ל מתמודדים עם מקרי אנטישמיות דוחים. האם יצא לך להיתקל בהפגנה פרו-פלסטינית, ואם כן, מה גרם לך לשמור על קור רוח במצבים כאלה? עד כמה אתה מרגיש שבתקופה זו התמיכה מהשחקנים הכרחית עבורך.
"התמיכה במועדון הייתה מאוד חשובה כלפיי, הם ידעו שאין אף אחד קרוב שיכול לתמוך בי ולכן הם ניסו להראות לי כמה שיותר אהבה ואפילו הציעו לי להתארח אצל חבריי לקבוצה. במונח האנטישמי? כל עוד אני מסתובב בפומבי אני מנסה להסתובב בפרופיל נמוך ולא לדבר בעברית. באחד המשחקים ששיחקתי עליתי עם הכיתוב "עם ישראל חי", ובתגובה שחקן מהקבוצה היריבה שתומך בפלסטין הגיב "חבל שלא שברתי לך את הרגליים". לא התרגשתי ממנו והמשכתי הלאה, שמח שהמועדון תומך בי בתקופה הלא פשוטה הזאת".

ספר לנו על התהליך שאתה עובר העונה בליגת הנוער, ומה היה המשחק שמבחינתך הראה שאתה בדרך הנכונה.
"לצערי בשנה שעברה קבוצת הנוער ירדה לליגת המשנה, אחרי שבשנה הראשונה שיחקתי בבונדסליגה. הייתה לי התלבטות האם לעבור לקבוצת בונדסליגה אבל רציתי להמשיך בדרמשטאט מכיוון שהם מכירים אותי ומאמינים בי. הוכחתי בחצי השנה הראשונה את הרמה המקסימלית שלי, וזה בא לידי ביטוי בכך שעוד לפני המלחמה שיחקתי במשחק ידידות במדי הבוגרים. אמרתי שאני רוצה להיות מעורב בבוגרים ולהגשים את החלום שלי. המשחק המשמעותי ביותר עבורי היה הניצחון 0-4 בדרבי על פרנקפורט בו גם כבשתי, ומכאן מישהו מהבוגרים שצפה בי החמיא לי ואמר לי שהצ'ופר שלי הוא מחנה אימונים עם הבוגרים".

החודשיים האחרונים היו חלומיים עבורך- אימונים באופן קבוע עם קבוצת הבוגרים והופעת בכורה בסגל מול היידנהיים. עד כמה אתה מרגיש שאותם חודשים מפתחים אותך קדימה בתור כדורגלן צעיר שחולם להצליח בגרמניה?
"התחושות היו מטורפות לשחק עם שחקנים שגדולים ממני בגיל בפער משמעותי. הייתי צריך עם הזמן להתאים את הקצב בין הנוער לבוגרים, וכשחזרתי מהמחנה אימונים מיד ראו את השינוי וקצב המשחק. ככל שהשבועות מתקדמים אתה עושה אנליזה לדורטמונד, מדברים על יוליאן בראנדט ומרקו רויס והתחושה הייתה מטורפת. באותו משחק הייתי ברשימת ההמתנה.

לאחר חודשיים הייתי השחקן היחיד מהנוער שהמשיך לקבל קרדיט. לפני המשחק מול היידנהיים עשיתי את האימון המסכם בנוער. הייתי עם רגל וחצי במיטה והסגל של הבוגרים היה אמור להיות מפורסם למחרת. ואז בשעה 22:00 מתקשר אליי אחד מאנשי הצוות במועדון ואומר לי שהמאמן החליט שאני אהיה בסגל לבוגרים, אני לא הצלחתי לישון כי הבנתי שאני הולך להיות בסגל למשחק בונדסליגה, ליגה אחת הטובות אם לא הכי טובה".

נקודת השיא הגיעה בהתמודדות מול וולפסבורג, שבה עלית מהספסל עשר דקות לסיום, שתף בתחושות.
"המשחק מול היידנהיים היה יופי של סיפתח, בטח בבית כשצעקו את השם שלי באצטדיון ואני רק בן 18. הסיום אומנם היה חמוץ מכיוון שהפסדנו בדקה האחרונה, אבל אני תמיד מסתכל על הצד הטוב. אמרתי לעצמי שבפעם הבאה שאהיה בסגל אני עלול לשחק, וזה בדיוק מה שקרה, אין הרגשה לתאר את זה. אווירת הבונדסליגה היא אווירה מטורפת.

השבוע החולף היה בין המצויינים שלי.ה לכתי ללוח מודעות שבו פירסמו את הסגל, וראיתי פעם נוספת את השם שלי בסגל. לקח לי זמן לעכל את התחושות האלה, ששיחקתי משחק בונדסליגה בגיל 18, סיפוק אישי אדיר. מאמן הכושר אמר לי "לך, אתה עולה", אני לא יודע מה עבר לי בראש מרוב ההתרגשות. הדופק עלה, אין דרך להסביר את ההרגשה הזאת, המון אנשים צופים בי ובסוף המשחק כל השחקנים פירגנו לי על הופעת הבכורה, הבנתי שהגשמתי את החלום, ובכל פעם שאני מדבר על זה אני עם צמרמורת".

בשנה הבאה קבוצת הבוגרים של דרמשטאדט תתמודד בליגת המשנה של גרמניה, האם אתה רואה את עצמך כבורג חשוב ברוטציה בבוגרים בעונה הבאה?
"אני אוהב להסתכל על הכאן ועכשיו, יש עוד שני משחקי בונדסליגה שאני רוצה גם בהם לקבל דקות. זו המטרה העכשווית שלי ואני כן שואף להתפתח אפילו יותר בבוגרים בעונה הבאה ולצבור עוד הרבה ניסיון. אבל עדיין, הראש שלי לעבר הופנהיים ודורטמונד, אני צריך להמשיך להוכיח את עצמי, לשמור על כושר ובריאות ואם אמשיך לעבוד ככה קשה השמיים הם הגבול".

מה המסר שאתה רוצה להעביר לכדורגלנים בעלי שאיפות זהות- לצאת לחו"ל ולהתבלט גבוה כבר בגילאים צעירים.
"זו תהיה דרך ארוכה עם עליות ומורדות אבל הכי חשוב זה להישאר חיובי, לעולם לא להפסיק להאמין ולתת את הכל. לפעמים זה מצריך ויתורים והקרבה אבל חייבים להמשיך להתמיד ולהאמין, רק ככה נוכל להצליח".