המהפך של מורי זילברברג – הפרישה שנמנעה
נוער לאומית צפון: לאחר שהצליחה לשרוד בצורה דרמטית בעונה שעברה, בית שאן מגיעה לעונה הנוכחית במטרה להוכיח שהדרמה ההיא לא הייתה מקרית. אחד מעמודי התווך של הקבוצה, מורי זילברברג – שכבר היה קרוב מאוד לפרישה, אך העונה ישוב למגרש כחריג גיל ומנהיג – מספר על שאיפותיו בעונה שיכולה להיות מכוננת מבחינתו.
בפתיחת עונת המשחקים החדשה בליגה הלאומית לנוער צפון, מתברר שמדובר בליגה שוויונית ומעניינת יותר מאשר בשנים קודמות. לצד חדרה, טוברוק וסכנין, גם קבוצות נוספות מקוות לרשום עונה מוצלחת בהתאם למטרותיהן – אחת מהן היא בית שאן, ששרדה בעונה שעברה ממש עם הבאזר.
הלבנים פתחו את העונה עם שלוש תוצאות תיקו, כבשו שער אחד בלבד אך מנגד ספגו רק שער חובה אחד ושמרו פעמיים על רשת נקייה – נתון המעיד על קו הגנה יציב. במרכז החוליה האחורית עומד הבלם מורי זילברברג, שפותח את עונתו השלישית כחריג גיל.
זילברברג עצמו כבר היה קרוב לפרוש – לדבריו, "80 אחוז מחוץ לכדורגל" ואף התכונן לשלוח הודעת פרישה לצוות ולחבריו. אך תחושת המחויבות – "ספינה לא נוטשים באמצע" – יחד עם דרמת ההישארות בעונה שעברה, דחפו אותו להמשיך. כעת הוא משלב בין קריירה ספורטיבית לבין שירות צבאי, נחוש להוביל את הקבוצה לעונה יציבה ומשמעותית.
שרדתם בעונה הקודמת לאחר מותחן גדול מאוד. עד כמה אותו מותחן חישל אותך לקראת העונה שבפתח?
"זה ממש חישל וביגר אותי. היו לנו לא מעט רגעים מאתגרים במהלך העונה, והקבוצה לא התחברה כמו שצריך. למרות זאת לא ויתרנו עד השנייה האחרונה, והגענו למצב שבו הכול תלוי רק בנו – ידענו שניצחון ישאיר אותנו בליגה, ובאמת עשינו את זה.
צריך לזכור שהיו לנו הרבה שחקנים שהתגייסו, כולל אני, והליגה לא עצרה לרגע – דבר שפגע בנו משמעותית. ברגע שהבטחנו את ההישארות, זה השאיר לי טעם של עוד ויצר בי רעב גדול להמשך".
אם כבר צבא, איך אתה מצליח לשלב בין צבא וכדורגל?
"גם אני הייתי אחד מאותם שחקנים שנאלצו להתמודד עם התאקלמות לא פשוטה בצבא ותפקיד שלא אפשר לשלב בין שני העולמות. לא הייתי מתאמן באופן רציף – הייתי מגיע לאימון שלפני המשחק ומיד נכנס לשחק, בלי להיות בכושר טוב. זה פגע בי, וכמוני גם בעוד שחקנים.
אבל כשהגענו לרגעי ההכרעה, כל אחד הבין את החשיבות והמטרה. היה לנו חדר הלבשה בריא, לא נשברנו לרגע. אני אישית שיחקתי מתוך תחושת מחויבות – כדי להחזיר למועדון, ולא 'לנטוש את הסירה'. הייתי כבר עם 80 אחוז מחוץ לכדורגל, אפילו ניסחתי הודעת פרישה למאמן.
בסוף, ההבנה כמה אני חשוב למועדון והחיבור העמוק שלי אליו גרמו לי להמשיך. היום, לשמחתי, אני בתפקיד בצבא שמאפשר לי לשלב טוב יותר בין שני העולמות. הראש שלי מאה אחוז בכדורגל, ואני רוצה לעמוד במטרות, לעשות קפיצת מדרגה ולחוות עונה בלתי נשכחת".
בתור חריג גיל, עד כמה אתה מרגיש שהחשיבות שלך לקבוצה גדולה יותר לעומת השנתיים הקודמות שלך בנוער?
"זה הבדל של שמיים וארץ. כשאתה חריג גיל – אור הזרקורים מופנה אליך, אתה מרגיש הרבה יותר בפרונט, עם אחריות גדולה יותר גם על ההצלחות וגם על האכזבות. הצוות המקצועי נותן לנו את הבמה להוביל, אבל גם יודע להעביר ביקורת כשצריך.
השחקנים הצעירים מקשיבים לנו, ואני רואה את חדר ההלבשה כמאוד בריא ושמח – כולם באים לעבוד ולהשתפר, והדעה שלנו כחריגי גיל משמעותית מאוד. מבחינתי, זה כיף גדול. כל חריגי הגיל בקבוצה מרגישים קצת כמו מאמנים בתוך המגרש, ועבורי זו ממש סגירת מעגל".
העונה, בניגוד לשנים קודמות, נראה כי ליגה לאומית לנוער צפון מקבלת יותר תשומת לב ו"רעש" מאשר ליגת הדרום. עד כמה הליגה התחזקה לדעתך, ואיך אתם מתכוונים לתקוע יתד משמעותית בליגת המשנה?
"יש הרבה יותר חשיפה לליגה הזו ואני שמח על כך. יש כאן לא מעט קבוצות מצוינות ושחקנים ברמה גבוהה, וזו ליגה מאוד חזקה ושוויונית. אם בעונה שעברה משחקים הסתיימו בהפרשים של ארבעה–חמישה שערים, היום הם נגמרים בתוצאות תיקו או ניצחונות צמודים – וזה אומר הכול.
מדובר בליגה קשה, אבל אני מאמין שאנחנו כקבוצה חזקים מנטלית. יש לנו חומר אנושי יוצא דופן, שחקנים שדוחפים אחד את השני להצליח. אנחנו מאוד מלוכדים, קודם כול חברים טובים ורק אחר כך שחקני כדורגל. כל קבוצה שתפגוש אותנו תרגיש את העוצמות שלנו".
אחת המשימות שמצופות מחריג גיל היא לסייע ולחנוך את שחקני שנתון 2008, שמתחילים עונה ראשונה בנוער. איך התרומה שלך באה לידי ביטוי מחוץ למשחקים?
"יש לי תרומה מאוד גדולה לקבוצה. אני מסתכל על השחקנים שעלו לנוער וחשוב לי לדעת לדבר עם כל אחד בשפה שלו. בסוף, כל שחקן הוא קודם כול בן אדם וחבר לפני שהוא שחקן כדורגל, ולכן חשוב למצוא את השפה המשותפת עם כל אחד.
אני מביא את הערכים שלי מהבית גם למגרש ומשתדל להיות אני עצמי. ברור שיש מצבים שבהם שחקנים צעירים מרגישים את הלחץ, ובמקרים כאלה אני תמיד שם כדי לעזור, להרגיע ולתמוך כמה שאפשר.
מדובר בדברים שיכולים ממש לשנות לשחקן את המשחק, ולי חשוב קודם כול שמי שנמצא איתי בקבוצה יהיה גם חבר שלי. היה לנו משחק נגד נשר – היינו טובים מאוד, אבל לקראת הסיום ספגנו גול וירדנו מבואסים לחדר ההלבשה. ברגעים כאלה חשוב להרים את הראש, לזכור שהליגה הזו היא מרתון. להגיד מילה טובה, לעודד את השחקנים ולקחת איתנו את הדברים החיוביים קדימה".
יצא לך כבר להתאמן עם הבוגרים? ואם כן, עד כמה זה קידם אותך לקראת העונה הנוכחית?
"כן, בתחילת העונה הייתי רק עם הבוגרים והתאמנתי איתם עד פתיחת הליגה. מאז שהליגה החלה, אני מתאמן רוב השבוע עם הבוגרים ולעיתים עושה אפילו שני אימונים ביום – בוגרים ואז אימון מסכם עם הנוער.
זו אינטנסיביות אחרת לגמרי – עולם שונה לחלוטין. אתה מרגיש הרבה יותר ביטחון כשאתה מתאמן עם הבוגרים, והתחושה היא שהשתפרתי מאוד גם מבחינה גופנית".
מה המטרות שלך לעונה הנוכחית – הן מבחינה אישית כשחקן מוביל והן מבחינה קבוצתית?
"בפן הקבוצתי אני מאמין שאנחנו יכולים להיאבק על מקום בחלק העליון של הטבלה – ואפילו להגיע לשם. אני לא מפחד להציב מטרות גבוהות, והשאיפה שלי היא שכל יריבה תרגיש את העוצמות שלנו ושיהיה קשה מאוד לשבור אותנו.
בפן האישי, אני רוצה לסיים את התקופה שלי בנוער בצורה הכי טובה שאפשר ולחרוט את השם שלי בליגה. כחריג גיל יש לי יותר אחריות ורוב העיניים מופנות אליי, ואני כבר מחכה להשתלב בבוגרים. אבל העונה עוד ארוכה, ואני סבלני – לכן מבחינתי המטרה היא לחרוט את שמי בנוער ולעשות את העונה הכי טובה שאפשר".
