תיקו שלא הספיק

נבחרת ישראל עד גיל 19 הגיע למשחק היום בידיעה שרק ניצחון יבטיח את העלייה מראשות הבית. ישראל פתחה עם לחץ על הלטבים, משחק מאוד אגרסיבי.

הפער במימד הפיזי בין שחקני היריבה לישראלים היה ניכר, היתרון הפיזי הוביל לעבירות שלא נשרקו לטובת ישראל.חניכיו של אופיר חיים ניסו לשחקן גבוה ולהעביר כמה שיותר מהר את הכדור לחצי המגרש של הלטבים.

מי שבלט במיוחד במרכז המגרש הוא תאי עבד, כל כדור עבר דרכו, ניסיונות לכדורי עומר וגם ריצות להנעת מתפרצות. בנוסף, עבד קיבל הזדמנות נהדרת בתוך רחבת החמש, לא ניצל אותה. והשוער, שהכדור נבעט לכיוונו במקום לפינה רחוקה, פתח את הגוף וסחט הצלה מצויינת.

בדקה ה-28 המארחת כבשה ראשונה, שער שהתחיל מהאגף השמאלי, עבר בכדור רוחב לתוך הרחבה וליזונובס היה במקום הנכון כדי לבעוט לפינה ולהכניס את הישראלים ללחץ.

בזמן שהלטבים חגגו, היה אפשר לשמוע את מאמן הנבחרת, אופיר חיים, זועם על שחקניו ״אתם לא רוצים לחזור לעמדות״.

לפני הירידה למחצית, ענאן חלאיילה, שלח בעיטה אדירה מצידה הימני של רחבת השישה עשר ישרות לקורה הנגדית והצליח להחזיר קצת אוויר לנבחרת. הייתה חסרה רוח לחימה, או אפילו קצת אמונה בעצמם.

שחקני הנבחרת לא חזרו למשחק ההתקפי, השוטף והלוחץ ששחקו לפני הגול שספגו. אומנם מספרית שלטנו במשחק עם שבעה איומים ( שניים למסגרת), שש קרנות לעומת אפס בצד השני, ו-112 התקפות אל מול 89 בלבד של היריבה. אין ויכוח ברמת היכולת על הדשא, רק להחזיר את האמונה שאפשר, שתשבור את המעידות ברגעי לחץ.