החיים ככדורגלן בצל המלחמה

כבר שבוע עבר מאז מתקפת הפתע שבעקבותיה נקלענו למלחמת חרבות ברזל, ולאחר שחשפנו לפני מספר ימים בכתבה מיוחדת על ההתמודדות במלחמה של כתבנו משדרות, ליאם גבאי, בכתבה זו עומר סמילוביץ', קשרה האחורי של הפועל ב"ש (2007), מדבר על הכל.

סמילוביץ', תושב נתיב העשרה, נאלץ אף הוא להתמודד עם המציאות העגומה של ירי הרקטות והאזעקות, וחדירת המחבלים המתועבים. בטבח שנרשם בנתיב העשרה נרצחו כעשרים אזרחים, שניים מהם חבריו הקרובים של סמילוביץ' שהיה איתם בקשר רציף- טל קרן ז"ל, שרק חגג יום הולדת 17 לפני שבוע, ואור תעסה ז"ל.

אתר ג'וניורליג משתתף בצערן של כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן במהלך הטבח בנתיב העשרה ובפרט במהלך המלחמה.

עומר, ספר לנו מאיפה הכל התחיל
"קודם כל מתקפת הפתע תפסה אותי לבד בבית עם שני חברים, כי המשפחה שלי הייתה בטיול בשישי בערב. חברים היו אצלי ושניים נשארו לישון, ישנו בערך שעה בלילה. פתאום קמנו לקולות צבע אדום ואמרתי בסדר יש להם בריחות לפעמים, ואז זה עוד אחד ועוד אחד וזה לא מפסיק, קמנו לממד בבהלה אני ושני חבריי, ופתחתי את הטלפון לנסות להבין מה קורה פה כי אני לבד בבית עם שני חברים".

מתי הבנת למעשה שמדובר ביותר מירי רקטי שבשגרה?
"סבתא שלי עדכנה אותי בכל ההודעות ופתאום עדכנו שחדרו למושב מחבלים מהאוויר עם מצנחי רחיפה וישר שומעים קולות וצרורות של יריות, באותו רגע לא הבנתי באמת מה קורה במושב וכמות האסון והאבדה שמתרחשת אצלנו במושב, ישבנו אני וחברים שלי בממד משעה שש וחצי עד שעה ארבע בערך בלי מים וממש קצת אוכל, המזל שלנו שהיה לנו חשמל, מדי פעם פתחנו את הדלת של הממד כדי לקבל הודעות ועדכונים".

ספר לנו על רגעי החילוץ והפינוי שעברת מהמושב.
"בשעה ארבע וחצי בערך אני שומע דפיקות על החלון של הממד ושומע שקוראים לי "עומר עומר", ישר זיהיתי שזה דוד שלי לפי הקול הוא, הוא בא ולקח אותנו מהמושב כי כמו שאמרתי המשפחה שלי היו בטיול במדבר בלי הרבה קליטה, הורדנו את חברים שלי בבית שלהם ודוד שלי לקח אותי למשפחה של אשתו בגדרה עד שאבא שלי הגיע לאסוף אותי לסבתא וסבא שגרים ליד ירושלים. רק בלילה וביום שאחרי שהתחיל להבין מה קורה במושב באמת הבנו באיזה מזל ונס יצאנו, ברגע יכולנו להירצח בזמן ששכנים שלי נרצחים למוות".

ברגע הפינוי, עיכלת את מה שקרה מסביב?
"זה היה מאוד קשה לעיכול, ראיתי שריפות וגופות לצד הכביש. בצומת היו מלא אמבולנסים, כתבי חדשות, צבא ומשטרה. הכל היה נראה כמו מלחמות בסרטים ואפילו גרוע יותר- הרגיש לי כמו לפני שמונים שנה".

עד כמה המלחמה פוגעת בשגרה היומיומית שלך ככדורגלן?
"ככדורגלן אני מרגיש שזה פגע לי בשגרה כבר תקופה ארוכה למרות שאני בלי שגרה כבר תקופה בגלל פציעה במפרק הירך, פציעה שהתחילה עוד מסוף העונה שעברה ולפני תחילת העונה זה נהיה רציני. אבל עדיין, זה הורס את שגרת הפיזיותרפיה והחדר כושר שהיה, שגרת הבית ספר והכל אין שגרה. אנחנו באי וודאות כל כך גדולה".

איפה אתה נמצא בימים אלו? האם אתה זוכה גם לראות מקרוב את התרומות של עם ישראל?
"איפה שאני מתארח עכשיו אצל סבתא וסבא שלי וגם בבית מלון זה קרוב אני מרגיש יותר בטוח מבמושב אבל עדיין לא בטוח לגמרי, גם פה תופס אותנו אזעקות מדי פעם אבל יש חיילים ומאבטחים שמאבטחים את המלון, באים כל כך הרבה אנשים ותאומים ועושים פעילויות ומחממים את הלב, איזה עם יש לנו שהוא מאוחד".

מספר אזכורים לסיום?
"אני רוצה להזכיר את חבריי הקרובים שיצאו לדוג בשבת בבוקר ולא חזרו, כמו כל שבת שהיו יוצאים ואני הייתי יוצא איתם לרוב, בשבת הזו ספציפית לא יצאתי. אני מזכיר את חבריי הטובים טל קרן ז״ל ואור תעסה ז״ל שגדלנו ביחד במושב וברגע אחד יכולתי להיות שם איתם".