העולם שייך לצעירים

הכדורגל תופס מקום מרכזי בחיי ילדים רבים. המושג להיות כדורגלן נשמע נוצץ, זוהר, מלא פרסום וכסף קל, אך לא כך הם פני הדברים. למרות שהשחקנים מודעים לעובדה שהסיכוי להגיע לרמות הגבוהות הוא קלוש, הם ממשיכים לרצות ולשאוף, לעבוד קשה ולעשות ויתורים רבים והכל למקרה שהמזל יאיר פנים. 

בחיי כדורגלן, קיימות נקודות שבירה רבות, אולם שתי נקודות הן קריטיות במיוחד – המעבר מנערים א' לשחק בשנה הראשונה בנוער, וסיום גיל הנוער והמעבר לבוגרים.  

אחרי כל השינויים שעבר הכדורגלן בחייו, שתי הנקודות שהצבעתי עליהן הן המעברים החדים ביותר ואלו בדיוק השלבים שאם אין מי שידריך ויכוון, הרבה שחקנים וגם הכישרוניים ביותר-  פשוט יכלו לאיבוד.  

המעבר לשחק עם שנתונים בוגרים יותר, עם סוסיי קרבות ותיקים, ההתמודדות עם עוצמות פיזיות השונות מכל מה שהיה מוכר עד כה, העוצמות המנטאליות, כל אלה גורמים לשחקנים רעד רגשי. נוסיף לכך את העובדה, כי בגילאים אלו, ישנם הרבה גורמים שלא תלויים רק ביכולת השחקן. כישרוני ככל שיהיה, ההנהלה תקבע אם הוא מתאים לצרכיה או שעליה להשאילו או למוכרו והאומץ של המאמן הוא פרמטר שלצערנו, הינו גורם מכריע.

ישנם מאמנים, שלא רוצים להסתכן בשיתוף שחקנים צעירים. הם מפחדים על עבודתם. הם מבקשים להגיע להישגים מכיוון שלפי ההישגים המועדון ימדוד את הצלחתם. הם רוצים תוצאות כאן ועכשיו וזו הסיבה שלא יטפחו את הצעירים ויתקשו לתת להם הזדמנות להשתלב.

דמיינו, שני שחקנים המתחרים על אותה חולצת הרכב. הראשון גדל במועדון והשני הגיע מבחוץ ועלה לקופת המועדון סכום נכבד. השחקן מבחוץ יקבל את הזדמנות הראשונים מכיוון שחובת ההוכחה על המועדון, שהשחקן שהביאו שווה את התשלום. מעטים המאמנים שיהיה להם האומץ לשחק עם  צעיר מוכשר על חשבון ותיק פחות טוב.

הישיבה של השחקנים הצעירים על הספסל, אותם שחקנים ששנה קודם כששיחקו בנערים היו כוכבים וסביבם נבנתה הקבוצה, גורמת לפגיעה נפשית, פגיעה מנטאלית, וזו הנקודה שאם לשחקן אין את האופי המיוחד, הוא ייאלץ לסיים את הקריירה שלו ויפרוש ממשחק למרות שכל חייו חלם להיות בוגר במועדון נחשב.  

בנוסף, בגילאים אלו השחרור ממועדון מסוים ניתקל לא פעם בסירוב נחרץ, וזו בדיוק הנקודה שאותם שחקנים שחלמו ועשו את כל הדרך מגיל 5 או 6 (ולפעמים גם קודם) –בדיוק אז מתנפצת להם הבועה בפרצוף, חלומם נגנז ובמקרה הטוב הם נשארים עם צלקות בלבד.

הבעיה יכולה להיפתר, אם מועדונים יחזרו להאמין בצעירים ויהיו מספיק אמיצים לא להסתכל רק על שנתון, אלא להסתכל על הרמה של השחקנים ולבחון אותם לפי מסוגלות. הצעתי היא, לשתף שחקנים המחויבים לסמל, שחקנים שהם בעלי תשוקה ושהשנתות לא יהיו הגורם המכריע. דוגמא לכך, אגב, ראינו השבוע כשצעירי הפועל ת"א השכילו לנצח את שחקניו של מרקו בלבול ועשו את הבלתי ייאמן. ומספר ימים לאחר מכן אותם צעירים ניצחו גם את שחקניו של רוני לוי.  למרות שבנקודת זמן זו, אל לנו עדיין להכתיר כתרים מכיוון שאסטרטגיה נמדדת לאורך זמן.

הראל אוסקר ושון צרפתי שניהם ילידי 2002 .שניהם כיכבו, אשתקד, בנערים א' והשנה הייתה זו שנתם הראשונה בנוער. שניהם חוו תחושות של תסכול ואכזבה כשלא שולבו באופן רציף וכל אחד מהם יספר לנו מנקודת מבטו את הדברים.  

בחירת השחקנים הינה אקראית ושניהם השתייכו בשנה האחרונה למועדון הפועל עכו, אך דוגמאות אלה הינן דוגמאות שכיחות הקורות בכל המועדונים- הגדולים והקטנים ובחירת השחקנים ממועדון זה הינה מקרית בהחלט. המועדון מבחינתנו אינו הבעיה, אלא ההתייחסות לצעירים בשנתם הראשונה.

הראל, החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של "מעיליא"- עליה לקחה חסות פאוק סלוניקי מיוון. הוא בכל שנה טס למחנה אימונים ביוון וכשהיה בנערים א' היו דיבורים על מכירתו למכבי פתח תקוה. משהדבר לא צלח, עבר הראל לשחק בהפועל עכו והצטיין כמגן שמאלי. בסיומה של העונה עבר הראל לנוער והתאמן עם הקבוצה.

"על התפקיד שלי שיחק מגן נוסף" אומר הראל "מגן שהמאמן הביא אותו ולא היה לי שום סיכוי. השתתפתי בכל משחקיי האימון אך לא קיבלתי יחס מהמאמן שאפילו לא ידע את שמי. אני בעד תחרות וחושב שהיא בריאה, אך במצב שנוצר לא הייתה תחרות. הייתי שחקן טוב אך נבלעתי על הספסל, לא הייתי מקורב או מקושר והמאמן בחר להתעלם מהמקצוענות שלי. למעשה, על ידי הבאת השחקן המאמן חרץ את גורל חולצת ההרכב עוד לפני ששנינו התחרינו על החולצה", הוסיף הראל.  

הוא החליט לא לצאת למחנה האימונים של הקבוצה והעדיף לפרוש ממשחק פעיל. "פרשתי מכדורגל והמשכתי להתאמן עם מאמן אישי ובכוחות עצמי. בראייה לאחור, אני לא מצטער. לא יכולתי לסבול שאנשים עוקפים אותי בשל קשרים ולא בשל המלחמה על המגרש". כרטיס השחקן של הראל שייך לעכו ובעוד חודשיים הוא יתגייס לצבא. "חלום הכדורגל נגנז אצלי מוקדם מהצפוי" הוא משתף. "אולי אחרי הצבא אחזור לשחק בליגות הנמוכות בגלל אהבה לדבר".

שון צרפתי, הוא דוגמא נוספת לשחקן שחווה השנה תסכול. "לכדורגל נשאבתי מגיל קטן. במשך כל חיי אני קם עם מחשבות על עצמי כשחקן שמגשים את החלום ועם אותן מחשבות אני גם הולך לישון. בגיל 11 התחלתי להתאמן בביה"ס לכדורגל של מכבי חיפה עד שצדתי את עינו של מאמן מקרית אתא שביקש שאעבור. עברתי והיו לי ארבע עונות של טירוף חושים, המון רגעים שמחים, גולים אישיים והרבה פידבקים שקיבלתי מאנשי מקצוע. בנערים ג' רציתי לקבל במה גדולה יותר וחשיפה ורציתי לעשות צעד נוסף אל עבר החלום, ובאמצע העונה עברתי להפועל עכו בעצת המאמן.

הסתגלתי למקום החדש ובשנה שלאחר מכן בנערים ב' הייתה שנת השיא שלי והתפוצצתי על המגרש. שימשתי בתפקידי כשחקן מתחת לחלוץ וקבוצתי באותה שנה זכתה באליפות. בנערים א' השנה התחילה צולעת ולאחר החלפת המאמן התעשתנו וסיימנו את העונה במקום טוב. כמובן שתרמתי את חלקי בבישולים ושערים ונתתי עונה טובה.

בסיומה של השנה, עליתי לקבוצת הנוער לאחר שהייתי שחקן הרכב ובורג מרכזי בנערים. להפתעתי, גיליתי שיש מאמנים שמחליטים מי ישחק לפי תעודת זהות ושנתון ולא לפי רמה. היו לי אימונים לפנתאון, כיכבתי בלא מעט אימונים, קיבלתי פידבקים ואז הגיע המשחק בשבת ומצאתי את עצמי על הספסל. כך היה שבוע אחרי שבוע.

ערכתי שיחות עם המאמן והוא כל הזמן חזר על המילים "שנה ראשונה וחוסר ניסיון" ורמז שיהיה בלתי אפשרי עבורי להשתלב עם הוותיקים. אבל אני טוען שהטענה שלו אינה נכונה. איך תסבירי את העובדה שכיכבתי באימונים? אם הטענה שלו הייתה נכונה לא היו מרגישים אותי על המגרש. אני חושב שהמאמנים בנוער מפחדים לתת במה לצעירים ומעדיפים ללכת על בטוח. המאמנים מחפשים 3 נקודות ולא חשובה הדרך".

כמה משחקים שיחקת השנה?
"מתוך 23 משחקים, שיחקתי ב-11 משחקים כל משחק כחצי שעה. בכל היתר ישבתי על הספסל, ייבוש רציני. אני מאמין שכדורגלן צריך לעבור הכול עד שהוא מגיע למצב שהוא נהנה מהחיים של כדורגלן. אך השנה מה שעברתי היה קרב חסר סיכוי. הרגשתי שלא משנה כמה טוב אני אהיה באימונים או במשחקים את הצ'אנס האמיתי אני לא אקבל".

מה מרגיש שחקן שיושב על הספסל?
"המון תסכול, עצבים, חוסר חשק להגיע לאימונים, חיכיתי בכל אימון שרק יגמר האימון, הייתי יושב על הספסל עם רגשות מעורבים ולא הצלחתי להיות עצוב כשהקבוצה הפסידה. אחרי המשחק עם הפועל חיפה כשניצחנו, כולם חגגו ואני הלכתי הביתה כי לא היה לי חשק לחגיגות".

אתה ממשיך בקבוצתך הפועל עכו וזו תהיה שנתך השנייה בנוער. מה המטרות שלך משנה זו?
"אני השנה חוזר להתפוצץ על המגרש ולהוציא את כל התסכול שחוויתי בעונה הזו, אני הולך לעבוד קשה עד שיחזור לי החיוך מהכדורגל".

יש לך טיפים לשחקנים שסיימו נערים א' ואולי הלחצנו אותם בכתבה?
"אני מציע לשחקנים לעשות שיחה עם המאמן כדי לבדוק שמסתכלים על היכולת שלהם ולא על הגיל. אם המאמן ישכנע שהיכולת קובעת- תנו 300 אחוז מעצמכם כדי לקבל את המקום בהרכב. אם תבינו מהמאמן שהוא לא מאמין בצעירים, אל תעשו את הטעות שלי- קומו ולכו".